מתי להתייעץ עם פסיכיאטר ילדים?

הורים מתייעצים עם רופא ילדים כשילדם סובל מהפרעות רגשיות והתנהגותיות, אך חוששים לפנות לפסיכיאטר ילדים. השילוב בין המילים פסיכיאטר וילד נשמע להם מפחיד. הרי ברור שהילד לא “משוגע”!

מה הם ייחודה ויתרונותיה של פסיכיאטריה של הילד בקהילה?

פסיכיאטריה של הילד הינה התמחות שמשלבת ידע בתחום רפואת הילדים, התפתחות הילד, נוירולוגיה פסיכיאטריה, בפסיכולוגיה של הילד, הבנת הדינאמיקה המשפחתית ושילוב הילד במערכת החינוך.

בתהליך האבחון, הפסיכיאטר ילדים עושה אינטגרציה בין תחומים האלה במטרה למצוא דרכי טיפולי המתאימות לצרכים המורכבים של הילד.

מתי בדיקה של הילד אצל פסיכיאטר ילדים יכולה להועיל ?

אבחון הילד על פי סימפטומים בודדים יכול להוביל לטעויות באבחנה. זו הסיבה השכיחה ביותר של חוסר תגובה לטיפול תרופתי. האבחון הפסיכיאטרי המעמיק יכול לגלות סוגי הפרעות שונות מהאבחון הראשוני.

הינה כמה דוגמאות של אבחנה מבדלת אצל פסיכיאטר ילדים בהפרעות השכיחות ביותר בילדות: ADHD  ו- ASD.

חוסר ריכוז הינה תופעה נפוצה הנצפה ע”י מורות וגננות. לרוב חושבים שילד שמתקשה להתרכז, דעתו מוסחת בקלות או חולם בהקיץ או מתקשה לסיים מטלות – סובל מ A.D.H.D.

לעיתים הסיבות הן אחרות:

• סיבה סביבתית : הילד מודאג וטרוד בגלל בן משפחה חולה, הנמצא בבית חולים או בגלל שהוא מאויים ע”י בריון וחושש ממפגש איתו בהפסקה.
• הפרעת חרדה-כפייתיות : כשהילד עסוק במחשבות טורדניות הוא אינו פנוי להקשיב לחומר הלימודי. לרוב הוא מתבייש מתוכן מחשבותיו הטורדניות ומנסה להסתיר את הטקסים בזמן בית הספר. כשהמורה שואלת אותו שאלה היא מתרשמת שהוא כלל לא היה קשוב למתרחש בכיתה, לכן חושדת שמדובר ב A.D.H.D.
• ילד שעבר טראומה סובל גם מקושי להתרכז, מעוררות יתר ולכן הוא יכול להראות קופצני.
• ילד שמתקשה בתחום הלמידה ועדיין לא אובחן כסובל מלקות למידה, נוהג להסתכל בכל מקום חוץ מאשר על דף הלמידה. הוא מתוסכל ומתבייש בחוסר יכולתו להיות כמו כולם. הרגשת כשלון גורמת להפרעה קשה בריכוז ולעיתים לצורך לפטפט ולצחוק עם האחרים. כשהילד הוא חכם מאוד הוא יכול לפצות על הלקות למידה במשך שנים רבות באמצעות מוטיבציה לימודית ועבודה קשה. עם השנים והתגברות הקושי הלימודי, הילד עשוי לסבול מדכאון בשל הבעיות הקשות בדימוי עצמי. אם הוא עוד לא אובחן כסובל מלקות למידה, יכול להיות שהוא יוגדר תחילה כ A.D.H.D.

בגיל הרך, איחור בהתפתחות השפה הינו תופעה נפוצה. כשילד בן שנתיים- שלוש מגיע לרופא התפתחותי עם איחור או הפרעה בהתפתחות השפה, חושדים שמדובר בהפרעה על הרצף האוטיסטי-ASD . לעיתים הילד הוא גם ביישן, מתחמק מקשר עין ומעדיף להיות לבד.

לעיתים התנהגות כזאת הינה סימן ראשון של התפתחות לקות למידה בתחום השפתי או הפרעת שפה פרגמטית.

הפרעה אחרת הינה אילמות סלקטיבית (Elective mutism). מדובר בילדים שאינם מדברים בסיטואציות חברתיות- משפחתיות או בגן, אך מדברים עם הוריהם. לכן למרות שהילדים האלו מסוגלים לדבר, העובדה שאינם נשמעים במסגרות לימוד או במסגרת אבחון, גורמת לאבחנה מוטעית של הפרעה ברצף האוטיסטי.

סוג אחר של ילדים יכולים להיות “ביישנים” הנמנעים מקשר עין או שיחה עם אנשים בסיטואציות חברתיות חדשות.

לעיתים לוקח להם זמן רב להתרגל לגן, אך מספיק שמגיע דמות חדשה לסביבה המוכרת להם, הם “נסגרים” בתוך עצמם. תגובתם באה לידי ביטוי בהפסקת דיבור או הסתכלות. יתכן שזו תחילתה של חרדה חברתית.

התייעצות עם פסיכיאטר ילדים מאפשרת הרחבת הסתכלות על בעייתו של הילד מנקודות מבט וזוויות  שונות עם יכולת לקבל אבחון אינטגרטיבי – רפואי, פסיכולוגי, משפחתי וחינוכי.