קלינאית תקשורת ומובילת תחום קלינאות תקשורת בהתפתחות הילד במחוז ירושלים שפלה, מכבי שירותי בריאות, מרצה בחוג להפרעות בתקשורת במכללת הדסה.
השפעת הנגישות הסביבתית על איכות החיים וההשתתפות של ילדים עם מוגבלויות בקהילה ובמערכת החינוך.
כיצד מודל ה-ICF יכול לשפר שיתופי פעולה בטיפול ושיקום ילדים ולהשפיע על איכות חייהם.
להצטרף אחד לשני זו התחלה; להישאר ביחד זו התקדמות; לעבוד ביחד זו הצלחה” – הנרי פורד.
מטרת המאמר: ליצור מוטיבציה לשיתופי פעולה בין הסובבים את הילד/ה. שיתוף פעולה המתבסס על מודל הסיווג למצבים בריאותיים של ארגון הבריאות העולמי – ה ICF.
שלום, שמי מרב הדר פרומר, אני פיזיותרפיסטית, מדריכת ICF, מומחית בהידרותרפיה ונמצאת כרגע בשלב כתיבת עבודת הדוקטורט בתחום הפיזיותרפיה-הידרותרפיה בחיבור ל ICF. עובדת כיום בהדרכות מקצועיות בארץ ובעולם, מטפלת בהידרותרפיה ויועצת מקצועית בחוגי הספורט המותאמים לילדים ונוער באיל”ן ספיבק רמת גן.
בתור הידרותרפיסטית חוויתי לאורך שנים קושי בחיבור היומיומי בין הטיפול במים לתפקוד של הילד/ה. למרות שעשיתי הערכות וקבעתי מטרות תפקודיות, בסוף תמיד מצאתי את עצמי מוגבלת בתוך “אקווריום” – עובדת בסביבה מופלאה ומקדמת אבל לא מצליחה לצאת ממנה ולתקשר עם המסגרות האחרות. עיקר הקושי היה בשפה המקצועית, כאשר לכל מסגרת או תחום יש את השפה שלהם ובהתאם לכך גם המטרות הייחודיות להם…….עד שפתאום “צף” והופיע מודל חדש להגדרות בתחומי הבריאות – ה ICF1, מסגרת כוללנית נרחבת שפותחה על ידי ארגון הבריאות העולמי ומטרתה לספק כלי שיאפשר לכל מי שסובב את האדם המטופל ולאדם עצמו שפה מקצועית אחת אחידה שתאפשר עבודה משותפת וקידום המטופל בצורה משתפת. מרגע שהתוודעתי אליו, אימצתי אותו בהתלהבות אדירה והתחלתי ליישם את עקרונותיו במים עם הצוות שעבד איתי ובהמשך גם בתחומי היבשה – בתחומי הספורט המותאם. לאחרונה סיימתי הכשרה בארגון הבריאות העולמי, וכיום אני מדריכה מוסמכת כמטעם ארגון הבריאות העולמי בתחום.
במאמר זה, ברצוני “לטפח את הזרע שנטמן לפני 20 שנה אולם עדיין לא צימח שורשים וגבה מספיק.”
אם תשאלו את ציבור העוסקים במקצועות הבריאות והטיפול בישראל מהו ה- ICF, כמעט כולם יודעים במה מדובר ומקשרים את המושג הזה לעקרונות של השתתפות ותפקוד. אני חושבת שזה נהדר שעקרונות אלו תפסו מקום על פני מטרות מתחום תפקודי הגוף כמו טווח תנועה וכוח שרירים, יכולת לאחוז בעיפרון או לומר מספר מילים ברצף.
השם המלא – The International Classification of Functioning, Disability and Health – מודל בינלאומי לסיווג תפקודים, מגבלות ובריאות 1. מטרתו לספק לכל הסובבים את הילד/ה (המודל מתייחס לכולם אולם במאמר זה אתייחס לילדים בלבד) כלים שיקחו בחשבון את כל המרכיבים המרכזיים בהתפתחותו – מבני גוף, תפקודי גוף, פעילות, השתתפות, אישיות וסביבה. כל אחד ממרכיבים אלו משמעותי להתפתחותו ואיכות חייו.
בתוך ה ICF מאוגדים כל המצבים הבריאותיים, או הקשורים לבריאות, בקבוצת מונחים אשר מייצגת את ההמשכיות שבין תפקוד למגבלה.
מאפייני המודל 1,2,3:
עקרונות ה ICF מאפשרים לכל איש מקצוע להתחבר למודל. זאת משום שמדובר במודל אוניברסלי – מיועד לכלל בני האדם, בכל שלבי החיים, ללא הבדלי תרבות, מצב בריאותי מגדר או גיל.
המודל עוזר לאיש המקצוע להתייחס לילד/ה כמכלול שלם – כל הגורמים הקשורים למצב הבריאות, יכולות, פעילות, השתתפות בחיי היומיום, הסביבה שלו/ה ואישיותו/ה.
המודל מתמקד בשאלה “מה יכול/ה הילד/ה לעשות” (במקום מה הבעייה או המגבלות) ושם דגש על השתתפות כגורם מגדיר הצלחה.
כל אלה מספקים כלים מעולים לבניית תכנית פעילות או טיפול.
בשנת 2011 פירסמו 2 רופאים מובילים בתחומי התפתחות הילד/ה והמשפחה בקנדה ובעולם – דר’ רוזנבאום ודר’ גורטר את המאמר שנקרא: “The ‘F-words’ in Childhood Disability: I swear this is how we should think!” (“מילות ה “F” – בתחומי מוגבלות התפתחותית בילדות: אני נשבע שכך עלינו לחשוב!”)4.
במאמרם הם הציגו 6 מושגים המתחילים באות “F” (Function, family, fitness, friends, fun, future) אשר לדעתם על כל המטפלים והתומכים בילד/ה עם מגבלה התפתחותית להתמקד במונחים אלו כמטרות העל לעבודה עם הילד/ה.
המאפיינים של המושגים המובילים:
בהתייחסם לששת מושגים אלו ציינו רוזנבאום וגורטר את העקרון החשוב הבא: “עלינו להבין שאין אחד מהמרכיבים האלו שהוא חשוב מהאחר. אנו מקווים לעודד מטפלים בתחומי התפתחות הילד ומגבלות התפתחותיות לאמץ דרך חשיבה זו וליישם את המושגים האלו בעבודתם עם ילדים בעלי מגבלות ועם משפחותיהם”4.
כלומר, עלינו לאפשר לכל ילדה וילד את הדרכים המתאימות להם בכדי להגשים את עצמם ולקדם את איכות חייהם. כל ילד/ה והצרכים המיוחדים שלו/ה. אין דרך אחת חשובה יותר מהאחרות ועל כולנו לשלב ידיים על מנת לאפשר לילדה ולילד את דרכם שלהם.
מבחינת מודל ה- ICF – ששת מילות ה “F” מהוות 6 תחומים אשר מקבילים למרכיבי ה ICF המקורי באופן הבא:
החוקרים קליין וקמרגו,5 בהתייחסותם לסיווג ילדים, אומרים כי מודל ה ICF מאפשר ללמוד על הילד/ה ולתאר אותו/ה ואת תפקודו/ה כמכלול שלם המביא בחשבון את כל הגורמים הקשורים למצב הבריאות היכולות, הפעילות, ההשתתפות בחיי היומיום, הסביבה והאישיות שלו/ה. חוקרים אלו ונוספים מגדירים שני גורמים חשובים במודל השיקומי של ילדים:
לכן, הרעיון הוא להתמקד במה שהילד/ה יכול/ה לעשות ולא באבחנה שלו/ה. 5,6,7
החוקרים השונים קובעים כי ה ICF-CY מדגיש את הצורך להבטיח את השתתפותם של כל הילדים בפעילויות יומיומיות שונות ומדגיש את תפקיד ההתאמות הסביבתיות לילדים עם מוגבלויות וילדים בסיכון, בכדי להבטיח את זכותם להשתתף באופן מלא במסגרות כוללות.8,9
לדברי החוקרים, לבעלי המקצועות השונים ידע נרחב על תפקוד הילד/ה באופן כללי, וידע ספציפי, המיוחד להתמחותם. ולכן יש צורך לחבר ביניהם על ידי סיווג אוניברסלי לשימוש בסביבות בית ספר והגנים. כמו כן, כדי לזהות הזדמנויות וחסמים למעורבות של ילדים, חשוב שהצוות סביב הילד/הה, כלומר מורות/ים, גננות/ים, מטפלות/ים, אנשי מקצוע אחרים והורים, ידברו בשפה משותפת הקשורה לתפקוד היומיומי של הילדים. השימוש ב- ICF-CY כמסגרת עם שפה משותפת עשוי להוביל לדיונים פתוחים יותר בקרב האנשים סביב הילד/ה ויכול לשמש כדי להבהיר את הפרספקטיבות ואת תחומי הידע השונים של האנשים אשר מלווים את הילד/ה.5,7,8,11
כיום, בעקבות מחקרים רבים, החלו בשוויץ ובפורטוגל להשתמש על פי חוק ב ICF במסגרות החינוך. חוקרים שבחנו את מסגרת ה ICF כגורם מחבר בין מסגרות שונות בחינוך המיוחד בקנדה ממליצים על:
בפרק זה אני רוצה לתת דוגמא אחת להצבת מטרה משותפת.
ניקח לדוגמא מטרה שהוצבה לילד/ה – משחק מסירות כדור עם ילדים אחרים – 10 מסירות ברצף מבלי שהכדור ייפול. אם הכדור נופל על הילד/ה שהפיל/ה אותו לקפוץ 10 פעמים, או להרים משקולת 10 פעמים.
בהתייחסות למילות ה “F” – יש כאן תפקוד חשוב – משחק. בנוסף מתמקדים כמובן גם בהנאה, חברים ומרכיבים של כושר גופני.
השאלות הנשאלות בהקשר לפעילות חברתית-תפקודית זו יכולות להיות:
מבחינת תחומי ICF מדובר בתחומים מגוונים (לכל אחד מהם קוד מותאם ב ICF):
תחום השתתפותי- חברתי: משחק משותף עם אחרים, תקשורת עם חברים.
תחום השתתפותי תפקודי: התארגנות למשחק – הכנת הנושאים והמרכיבים הנדרשים למשחק.
תחום תפקודי קוגניטיבי: למידה והבנת חוקי המשחק וכלליו, יכולת ספירה.
תחום הסביבה: גורם מלווה מתאם או מעודד כמו בן משפחה, מטפל, מורה או מדריך,
גורמים סביבתיים פיזיים: כדור מתאים ליכולת הילד/ה, משקולת מתאימה, משטח מתאים לפעילות ועוד.
תחום הפעילות : תפקודי ידיים, קפיצות, שמירה על עמידה יציבה תוך התמסרות ועוד.
תחומי מבני גוף ותפקודי גוף: מבנים גופניים ויכולות גופניות שמאפשרים פעילויות כמו זריקה, תפיסה, שמירה על יציבות או קפיצה. יכולות רגשיות וקוגניטיביות הקשורות להבנה, מוטיבציה, ביטחון עצמי ועוד.
על כל אחד מהתחומים האלו מופקדים בעלי מקצוע רבים ושונים: יש צורך באדם שילמד את הילד/ה את חוקי המשחק, אחר שיפתח את המיומנות המוטורית הנדרשת ואדם נוסף שיתאים אביזרי עזר במקרה הצורך. אחד שיקדם את התקשורת ואחר שיחזק את הביטחון כדי להעז להשתתף במשחק. יש צורך בהתאמה בריאותית רפואית (לריכוז, לתנועה חופשית מטונוס) וצריך שהסביבה הפיזית תהיה מותאמת למשחק (גודל, מבנה, נגישות). יש להתאים את הסיטואציה (בכיתה, בקבוצת ספורט, בטיפול), צריך מדיניות שתאפשר מפגש כזה וגורמים שיתאמו הכל.
מעל כולם – ההורים והמשפחה שדואגים לכך שהילד/ה יקבל את התמיכה המתאימה.
כל כך הרבה אנשים ומיומנויות מתחברים למעגל גדול אשר נועד לקדם פעילות חברתית- תפקודית אחת מתוך מכלול תחומי החיים של הילד/ה.
במרכז המעגל נמצאים הילדים על מאפייניהם האישיים – תחומים כגון: גיל, מין, סגנון התמודדות, יכולות למידה, קוגניציה, מוטיבציה, בטחון עצמי, ניסיון קודם, תרבות ועוד.
השפעת הנגישות הסביבתית על איכות החיים וההשתתפות של ילדים עם מוגבלויות בקהילה ובמערכת החינוך.
המאמר נועד להאיר ולהסביר – מה זה סדים וכיצד הם יכולים לעזור ולתמוך בטיפול בילד.
מה חשוב לדעת על הושבת תינוקות? מתי נכון להושיב, כיצד לעשות זאת בצורה בטוחה, ומהם הסיכונים בהושבה מוקדמת או בהימנעות ממנה?