חווית האימהות בגידול ילד עם תסמונת דאון במגזר היהודי והערבי

עבודת מחקר שנעשתה במסגרת תואר שני לגיל הרך- תכנית שוורץ, האוניברסיטה העברית.

התקציר:

הקדמה: מחקר זה בחן את קווי הדמיון והשוני בחוויית האימהות לילד עם תסמונת דאון במגזר הערבי והיהודי בירושלים. המטרה הייתה לתאר אתגרים שאיתן האימהות מתמודדות ולבדוק השפעות תרבותיות על חוויתן.

שיטות וחומרים: המחקר בוצע בשיטה האיכותנית, באמצעות ראיונות עומק חצי מובנים, המשתתפות היו חמש ערביות מסורתיות וחמש יהודיות דתיות.

תוצאות המחקר: נמצאו קווי דמיון בין המגזרים בתיאור חיובי של הילד ותרומתו למשפחה, במגוון התגובות הרגשיות של האם אחרי הלידה, בדרכי התמודדות עם הילד ואתגרים טכניים. עלו אתגרים במשפחה ותיאור קבלת הילד בחברה כנובעת מהמסר שמשדרים ההורים. זוהו שתי השקפות עולם בולטות ביחס לגידול הילד. נמצאו הבדלים בין האוכלוסיות: יהודיות דיווחו על בחירת שם הילד כמשמעותית בהצגתו לחברה וניתנה משמעות רוחנית לקיומו בעולמן. ערביות הדגישו תפיסות חברתיות סטיגמטיות ובטאו חשש שהקהילה תדחה את הילד. במחקר עלו ממצאים חשובים ביחס לשירותים הטיפוליים: יהודיות דיווחו על שפע גורמי תמיכה חברתית ושירותי טיפול במכונים להתפתחות הילד בעוד שבמגזר הערבי קיים מחסור בשירותי טיפול בקהילה וקשיי נגישות לטיפול במערב העיר. בשני המגזרים צוינו מחסור בהדרכת קלינאית תקשורת לאחר הלידה וקושי ביישום המטלות הרבות המתקבלות מהמטפלים, הגורר תחושת אשם.