שזירת הויסות החושי והויסות הרגשי בהתפתחות
שזירת הויסות החושי והויסות הרגשי בהתפתחות
מאמר זה מבוסס על הרצאה שהועברה במסגרת העמותה הישראלית לריפוי בעיסוק בנושא ליקויים בויסות חושי באוניברסיטת תל אביב בנובמבר 2012.
אחת המשימות המאתגרות איתה מתמודדים ילדים, נוער ומבוגרים הינה פיתוח היכולת להשאר ברמת ויסות אופטימלית לנוכח הגירויים הסובבים אותם. יכולת זו מאפשרת לאינדווידואל להשאר מרוכז, לקלוט מהעולם את המידע לו הוא זקוק, ולסנן את המידע המיותר, לעבד את הגירויים הנכנסים, וכתוצאה מכך, לפעול בצורה יעילה.
יכולת הויסות נרקמת תוך דיאלוג נמשך בין מערכות החישה והחוויות הרגשיות במהלך חייו של הילד, ומורכבת ממרכיבים נוירוביולוגים ורגשיים מגוונים. המאמר מתאר את המרכיבים הנוירוביולגים והחוויות הרגשיות האינטראקטיביות בנפרד, ומפרט בהמשך כיצד שני ממדים אלו נשזרים זה בזה ויוצרים מארג ייחודי לילד. יש לציין שחלוקה לממדים אלו נעשית לצורך ההסבר, אך בפועל מדובר בחוויה כוללנית שיוצרת את התשתית ליכולת הויסות. בסופו מפרט המאמר כלים פרקטים אשר נותנים מענה לילדים עם קשיים בויסות.
התינוק חווה גירויים חושיים מגוונים כולל קולות, אורות, ותנועה כבר ברחם (שטרן, 1985). היכולות הנוירוביולוגיות עליהן נשען התינוק בתקופת העוברות על מנת להתמודד עם גירויים אלו מהוות בסיס ליכולות הויסות לאחר הלידה. כמובן, שרמת הגירויים אליהם התינוק נחשף מיד לאחר הלידה מועצמת מאד בהשוואה לגירויים ברחם, וממשיכה להתרחב ככל שהתינוק גדל. מודל ה DIR מתאר הבדלים אינדווידואלים בין תינוקות הנוצרים משונות בבשלות ובתפקוד המערכת הנוירולוגית של הילד ומשפיעים על יכולות הוויסות של הילד ודרכים להתמודד עם קשיים בתחום זה (גרינספאן ווידר, 1995).
הבדלים נוירוביולגים מרכזיים הינם:
הפרופיל הנוירוביולוגי הייחודי של כל אחד ואחת משפיע על היכולת האינדווידואלית של הילד לויסות עצמי (Greenspan, S., DeGangi, G. & Wieder, S. 2001).
השונות איתה מגיע התינוק לעולם הינה משמעותית, אך מחקרים רבים מראים שהיכולת לוויסות עצמי מושפעת לא רק מהמרכיבים הנוירוביולוגים, אלא גם מחוויות מרובות של אינטראקציות רגשיות משמעותיות בחייו של התינוק. חוקרים ותיאורטיקנים רבים מתארים את הויסות כתהליך אינטראקטיבי בו התינוק משתמש במצב הפיזי והרגשי של ההורה על מנת לארגן את עצמו, ומנגד, ההורה משנה את תגובותיו בהתאם למסרים רגשיים מהתינוק. החוקרים מציינים, שמידע המועבר באינטראקציות בין אם לתינוק כמו הבעות פנים, ניענועים רתמיים, ומנגינות, לרב מותאם ליכולתו של הילד לעבד את המידע ולרמת העוררות שלו. לדוגמא, מחקר מצא שאמהות באופן טבעי מפחיתות את הבעות הפנים שלהן כאשר התינוק מפנה את מבטו מהן, אך ממשיכות להשתמש בהבעות הפנים כאשר התינוק מתעניין ומסתכל עליהן (אלווארז 2005Greenspan, S., DeGangi G.&, Wieder, S.; 2001).
תהליך זה של ויסות הדדי לרב נעשה בצורה טבעית. יחד עם זאת, לעיתים, בשל קשיים נוירוביולוגים של ההורה או התינוק, תהליך טבעי זה של ויסות הדדי נתקל בקשיים ודורש התכווננות ורגישות רבה מהרגיל, ולעיתים קרובות אף תמיכה על ידי דמות טיפולית. דוגמאות לכך ניתן לראות באינטראקציות של הורים עם ילדים הסובלים מבעיות קשר ותקשורת, בעיות בויסות חושי ובעיות התפתחותיות שונות. במקרים אלו ההורה עלול להתקשות ליצור את הויסות החושי והרגשי עם הילד בשל צרכיו המיוחדים של הילד.
במוקד מודל ה DIR (גרינספן ווידר, 1995) ההנחה שבכל אינטראקציה משובץ מידע רגשי וחושי כאחד, ומכאן שהבנה של הפרופיל הנוירוביולוגי הייחודי של הילד, התבוננות מעמיקה במצבו הרגשי של הילד, ואינטראקציה המבוססת על מרכיבים אלו בצורה אינטגרטיבית יכולה לאפשר מותאמות רבה יותר בין הורה לילד ולתמוך ביכולות הבסיסיות של הילד לויסות ועניין בעולם, ובאופן כללי בהתפתחותו של הילד. לכן, ילדים עם צרכים מיוחדים המאופיינים גם בקשיים בויסות, יפיקו מתוכניות טיפול משולבות של צוות רב מקצועי. תוכניות כאלו מאפשרות להסיט חזרה את תפקוד הילד אל מסלול ההתפתחות הטיפוסי, ולאפשר לילד לתפקד ברמות גבוהות יותר גם במשימות ההתפתחותיות הבאות בסולם ההתפתחותי הכוללות את היכולות ליצירת קשר ואינטימיות, תקשורת הדדית, ואף יכולות חשיבה גבוהות כולל חשיבה סימבולית ואבסטרקטית.
חלק זה נועד לתת כלים בסיסיים להתערבויות המשלבות התייחסויות רגשיות ותחושתיות בעבודה עם ילדים עם קשיים התפתחותיים שונים:
לסיכום, מאמר זה נועד לאפשר למטפל ולהורה לחשוב על המרכיבים התחושתיים רגשיים של הויסות ולתת כלים ודוגמאות בעבודה עם ילדים בכלל וילדים בעלי צרכים מיוחדים בפרט, תוך התייחסות לפרופיל הרגשי והנוירוביולוגי המיוחד להם. יש לציין שבשל האיכות התשתיתית של הויסות החושי והרגשי, פעמים רבות התייחסות לתהליכי ויסות אלו למרות ראשוניותם, מאפשרת התייחסות והתערבות מותאמת יותר גם בעבודה עם נערים ומבוגרים.
Greenspan, S., DeGangi, G. &Wieder, S. (2001). The Functional Emotional Assessment Scale (FEAS) for Infancy and Early Childhood: Clinical and
הצטרפו לניוזלטר שלנו והיו ראשונים לקבל
תכנים חדשים מהאתר ישירות למייל שלכם