חשיבות הסביבה הטבעית והיומיומית בלמידה ותרגול מיומנויות בקרב תינוקות וילדים.
המודל הביופסיכוסוציאלי עליו הורחב בדפים מקבילים מדגיש את הסביבה כגורם שיכול לאפשר או להגביל את השתתפות ופעילויות הילד, סביבה זו היא גם חומרית אך גם כוללת עמדות ותפיסות של הסובבים כלפי מגוון נושאים ביניהם מסוגלות הילד לבצע.
לרכישת מיומנות בסביבת היומיום יתרון משמעותי נוסף והוא התרגול האינטנסיבי, ברגע שפעילות נכנסת לשגרת החיים גם מספר החזרות שלה עולה וגם היא נלמדת בהקשר שימושי תפקודי- דבר המגביר את סיכויי ההצלחה לשימוש במיומנות החדשה.
דוגמאות בולטות לכך הן מטרות של קידום עצמאות בלבוש וברחצה, אך גם אכילה עצמאית, ניידות (זחילה או הליכה או נסיעה ) בתוך הסביבה הטבעית, שימוש בתקשורת חליפית או דבורה וכן מיומנויות קוגנטיביות של התאמה מיון ופתרון בעיות.
תרגול ביום יום מעביר את עיקר התרגול להורים ולמטפלים אשר גרים עם הילד והפעוט, הדבר דורש הכשרה שלהם כמטפלים בילד, בניית תחושת מסוגלות שלהם לתהליך ופינוי זמן לכך. לעיתים הדבר מאוד מקשה על שגרת המשפחה שמגדלת במקביל ילדים נוספים.
כל משפחה צריכה לבחור לעצמה את האינטנסיביות בבית ומחוצה לו, חשוב לכולם מטפלים ומשפחות לזכור מספר עקרונות מנחים:
קיים מושג בספרות המקצועית שנקרא באנגלית active couch potato ובתרגום חופשי ניתן לכנות אותו “בטטה פעילה” הכוונה לאותם אנשים/ילדים שיהיו פעילים במשך הזמן המומלץ ביום, אך יעשו זאת במרוכז ושאר הזמן ישבו שעות רבות מאוד ללא פעילות. מצב זה מזיק לבריאות ועל אף האימונים המרוכזים לא יתרום לתפקוד והשתתפות. בעולם הילדים ניתן להשוות זאת לילד שמתמודד עם מגבלה ידועה או איחור בהתפתחות ומשפחתו לוקחת אותו לטיפולים רבים במהלך השבוע, אך בין לבין אותם טיפולים, הילד ומשפחתו מותשים רגשית ופיזית ואינם פועלים או מתרגלים כלל את המיומנויות אותם רוצים להשיג.
התמודדות של ילדים עם מוגבלויות שכליות עם אובדן אדם קרוב ומציע כלים מותאמים להנגשת המידע והשתתפות בטקסי אבל.
קלינאי תקשורת ותפקידיו במסגרת התפתחות הילד.
תקופת המעבר מהגן לבית הספר הינה תקופה מורכבת, איך ניתן לעבור את השינוי הזה בשלום?
התחברות
מאמרים 
