הפרעה כזו בטונוס שהינו- המוכנות של השריר "להתגייס ולצאת" לפעולה רצונית ותפקודית מדויקת ומתוזמנת להפליא, גוררת לעיתים קרובות עיכוב התפתחותי. ככלל הפחתה בטונוס השריר באה לידי ביטוי במיעוט תנועות, התנגדות מופחתת לתנועות פאסיביות וטווח תנועה עודף במפרקים (גמישות יתר) כך שהתערבות פיזיותרפית בשלבים מוקדמים מאד הינה הכרחית.

לעיתים קשה להבחין בין היפוטוניה וחולשה בתינוקות. חשובה ההסתכלות שלנו כפיזיותרפיסטים נוירו התפתחותיים, האם התינוק מסוגל ליצור תגובה מוטורית מלאה לגירוי או שטווח התנועה הוא חלקי. כלומר, חשוב לבדוק רפלקסים טונים כשפגיעה בהם תהיה ביחידה המוטורית (עיכוב בייזימת התנועה, איטיות בתנועה וקושי בדיוק) בהשוואה לתנועה חלקית שהינה ביטוי לחולשת שריר כמרכיב דומיננטי בהפרעה התפקודית.
לעתים ההפרעה כוללת שני מרכיבים אלו יחד והביטוי יהיה קושי בהשגת אבני הדרך ההתפתחותיות אך ההתערבות הטיפולית הינה שונה לגמרי בין שני המקרים ועל כך ארחיב בהמשך.
בכל מקרה, אין ספק שאם כוונתנו לשלב ילדים היפוטונים במסגרות חינוכיות שונות עלינו לכוון למיצוי הפוטנציאל המוטורי כי יש לכך השפעה מרחיקה לכת על הגשמת הפוטנציאל התפקודי בתחום המשחק, התקשורת והניידות.

כאמור, ההיפוטוניה יכולה להיות הפרעה שפירה או מתקדמת/חמורה, תלוי בנסיבות .(Stiefel 1996) כך שאף שהפעוטות המראים תמונה קלינית דומה באיחור השגת מיומנויות מוטוריות הוואריבליות גדולה ויש לאמוד את מידת חומרת ההיפוטוניה. אני משתמשת בארבע בדיקות:

• The “scarf sign”: מבוצע כאשר הפעוט שוכב על הגב ובעדינות מושכים את ידו מעבר לבית חזה ככל שניתן ללא התנגדות. בנורמל, מרפק הילד יגיע עד קו אמצע סנטר/בית חזה. לילד עם היפוטוניה חמורה המרפק יגיע בקלות מעבר לקו זה.
• The shoulder suspension test: מבוצע על ידי אחיזת הילד מתחת לזרועות. ילד היפוטוני ייטה לנזול בין ידיי. בנורמה יש לילדים בקרה של טונוס אקסיאלי וכוח שרירי מספק כדי ליצור התנגדות בכתפיים.
• The ventral suspension test: בבדיקה זו הילד מורם מהמשטח עליו שכב כאשר יד אחת אוחזת בו מתחת לבית חזה ובטן. בנורמה, ילד צריך לכופף ידיו ורגליו ולהרים ראש מעל קו האופק.
• The “pull to sit” maneuver: בדיקה המשמשת לבדוק טונוס של צוואר וגו וכתפיים בנוסף לכוח שרירים, כי אצפה להרגיש במידה מסוימת התנגדות/גיוס שרירי בעת משיכת הידיים והרמת הראש כתוצאה. (Carbony, p 2002)

לסיכום – בדיקות של מידת הטונוס בשריר (Ashworth scale), רמת עוררות רפלקסים טונים והבדיקות הנ"ל, בנוסף לאבחון תפקודי סטנדרטי והתרשמות מהסתכלות (האם קיימים מנחים ייצבתים חריגים) הינן כלי הערכתי מצוין למידת חומרת ההיפוטוניה למרות שאינן מהימנות ככלי מדעי. מבחינת הטיפול בילדים ההיפוטונים הרי שמניסיוני המקצועי מתקשים הילדים עם ההיפוטוניה החמורה לבצע פעילות של הרמת הראש כנגד כוח הכובד (מיומנות שמתבססת בחודשים הראשונים לחיים). ילדים אלו יהיו מתוסכלים וחסרי אונים בשכיבה על הבטן ויתקשו להגיע למשחק במנח זה ו/או לניידות בזחילה.

כאשר עוברים מההערכה לטיפול בילד ההיפוטוני, חשוב מאד לפתח אצל הילד אישיות אקטיבית, אישיות תנועתית, בעלת בטחון עצמי. אישיות אקטיבית של ילד מתאפיינת בייזימה ובגישה של”I can do it” להבדיל מילד שאינו יוזם חקירה עצמאית והתנסות בסביבה בגישה של “Help me”. כך שחשוב לשלב עקרונות טיפול מגישת טיפול התנהגותית ABA שיוצרת הדרגתיות בהתמודדות על פי המסוגלות ומגבירה הופעת התנהגויות נאותות. לכך נדרשת התאמה סביבה והתאמת תרגול פונקציונלי במנחים יציבתיים ספציפיים ותקינים לכל ילד בהתאם לגילו וליכולותיו הנתונות.
מנחים יציבתיים נבחרים יאפשרו תרגול קואורדינטיבי של קבוצות שרירים גדולות מאד כמו שרירי הגו (שרירי הגב והבטן) ויעזרו לשיפור שליטת הראש. וההסבר לכך נובע מכך שהראש שהינו גדול וכבד באופן מיוחד בפרופורציות הגוף בייחוד בתקופת הילדות המוקדמת. הראש צריך לנוע על הצוואר שהינו איבר גלילי, עדין מאד ורגיש.
אם כך, כדי לשפר שליטת ראש בילדים עם היפוטוניה חמורה יש לחזק את הגו ולא לדרוש חיזוק הצוואר. וכאשר מושגת שליטת הראש במנחים דינאמיים שונים כמו ישיבה ו/או עמידה בתמיכה ניתן לעודד ייזימה  תנועה למיומנויות של תפעול גפה עליונה כמו הושטת יד, אחיזות שונות, זריקת כדור וחקירת משחק.  כמו כן אז נצפה לשיפור בשליטה על מפרק הלסת ושרירי הפנים האחראים על הנשימה, אכילה ודיבור בקואורדינציה תפקודית ומתוזמנת.

לכל התפקודים הללו יש היזון חוזר ובכך היתרון הטיפולי הגדול: ככל שנתרגל הושטת יד, אחיזת משחק לאורך זמן, גלגול וזריקת כדור, הרי שתשתפר שליטת הראש. שליטה זו תשפר את עבודת השרירים האחרים על מימיקת הפנים, הלעיסה ושרירי הדיבור בפנים. וכל זאת כאשר הדגש הוא על חיזוק שליטת הגו שמסייע לייצוב הראש ולשליטה דינאמית בו.

הדגש הטיפולי עפ"י גישת ABA ניתן גם בבחירה אישית והתאמת משחק לכל ילד מבחינת ענין חברתי ו/או פידבק ויזואלי או חושי אחר שיש בו פוטנציאל בהפעלה עצמאית על ידי הילד. זהו צעד הכרחי לצורך התרגול הרב שנזקק ילד עם היפוטוניה ונחוץ לרכישת מיומנויות של שליטת ראש. כתוצאה ממוטיבציה במשחק ממושך או בפעילות של דפדוף בספר או משחק סיבה- תוצאה (לדוגמא שחרור כדור קטן בקצה של מסילה), הילד ירכוש שליטת ראש טובה יותר וכן שיפור במיקוד מבט ומיומנות הפרדת עיניים מראש לצורך סריקת הסביבה. כמו כן, אדגיש כאן, שנחוצה פעילות רבה בגפים תחתונות שמאפשרת חיזוק גו והיזון חוזר לשיפור שליטת ראש. פעילות של גפים תחתונות מערבת חזרתיות, רסיפרוקליות וקואורדינציה רבה לשם השגת יציבות.
היתרון הרב בתרגול גפים תחתונות שאינו מצריך מימד של מאמץ קוגניטיבי רב ו/או מודעות רבה. כלומר, חיזוק הגפים התחתונות (כמו למשל ספורטאים בענף מרימי/ הודפי משקולת שיש להם רגלים חזקות מאד מעבר לידיים המאוד חזקות שלהם..) בנוסף לחיזוק גו יעזור מאד להתפתחות הילד והשגת אבני הדרך תוך כדי שיפור שליטת ראש.
ולבסוף, התאמה אישית של תמיכה מנואלית ו/או על ידי מנחים יציבתים לפי תגובת הילד והתקדמותו חשובה כל העת כבקרה על הטיפול שלנו. עלינו להפחית ברגישות רבה את התמיכות כדי לחזק בהדרגתיות את המוטיבציה ואת הכוח לכיוון עצמאות.