הילד הבררן שלי: כיצד לעזור לילדים ולהורים להתמודד עם בררנות אכילה
אתם יושבים לאכול ארוחת ערב משפחתית, על השולחן מוגש כל טוב; לחם מעשה ידיכם, סלט ירוק רענן וצבעוני, גבינות טריות וחביתה חמה שזה עתה הורדתם מהגז. כל הילדים אוכלים בתיאבון. ורק ילד אחד, יושב בצד, מסתכל בהיסוס, וגם היום בוחר שלא לטעום. אם אתם מזדהים עם הסיטואציה דעו לכם שאתם לא לבד. כ 20-30% מההורים מדווחים על בררנות אכילה בקרב ילדיהם.
בררנות אכילה מוגדרת כהגבלה במספר פרטי המזון אותם צורך הילד ו/או הימנעות מקבוצות מזון שלמות על בסיס מרקם, ריח, מראה, צבע וכו'. יש לה רכיב גנטי וסביבתי והיא מחולקת לדרגות חומרה שונות. יצירת יחסי האכלה תקינים, ארוחות משותפות ומודל חיקוי הורי בעל הרגלי אכילה טובים יכולים לעזור בחשיפת מזונות חדשים והרחבת המגוון הנאכל על ידי הילד. במקרים קשים, מומלץ לגשת לטיפול תזונתי מסודר.
אתם יושבים לאכול ארוחת ערב משפחתית, על השולחן מוגש כל טוב; לחם מעשה ידיכם, סלט ירוק רענן וצבעוני, גבינות טריות וחביתה חמה שזה עתה הורדתם מהגז. כל הילדים אוכלים בתיאבון. רק ילד אחד, יושב בצד, מסתכל בהיסוס, וגם היום בוחר שלא לטעום. אם אתם מזדהים עם הסיטואציה דעו לכם שאתם לא לבד. כ 20-30% מההורים מדווחים על בררנות אכילה בקרב ילדיהם.
בררנות אכילה מוגדרת כהגבלה במספר פרטי המזון אותם צורך הילד ו/או הימנעות מקבוצות מזון שלמות על בסיס מרקם, ריח, מראה, צבע וכו' [1]. תופעה זו נפוצה מכפי ,שכנראה, חשבתם, שכן כ 20- 30 % מההורים מדווחים על קושי באכילה או האכלה של ילדיהם.
בררנות אכילה מחולקת לדרגות שונות; דרגת בררנות קלה יכולה להתבטא בהימנעות ממספר פריטים מסוימים ולרוב לא תצריך טיפול. דרגת בררנות קשה תחשב כאשר יש צריכה של 15 מאכלים או פחות בתפריט ו/או כאשר הילד נמנע מקבוצות מזון שלמות [1].
חשוב לזכור שפחד ראשוני ממזון חדש ולא מוכר הוא טבעי ואופייני כבר מגיל 18-24 חודשים. אנחנו נולדים עם נטייה טבעית לטעם המתוק ודחייה של מזונות חדשים, זהו מנגנון הישרדותי שנועד לשמור עלינו מפני הרעלה. לרוב, חשיפה חוזרת ונשנית (לפחות 15-20 פעמים) יכולה להפיג את הפחד ולאפשר לאותו פריט מזון להפוך לחלק מהתפריט, גם במידה ומדובר בדרגת בררנות קלה ובטח כאשר אין בררנות כלל.
כמו מקרים רבים, גם בררנות אכילה היא ככל הנראה תופעת המשלבת סיבות גנטיות וסביבתיות. בשנים האחרונות מתברר כי היכולת של אדם לחוש טעמים מסוימים היא גנטית וכי רגישות גבוהה בגנים לחישת טעם מסוים משפיעה על העדפות התזונתיות.
הגן PROP לדוגמא, אחראי לחישת טעם מריר והרגישות שלנו לטעם המריר תלויה בגן זה. נמצא כי ילדים עם רגישות גבוהה לגן PROP חשים טעמים מרים יותר ומתקשים לאכול ירקות כמו ברוקולי למשל. ילדים אלה בהחלט בעלי סיכוי גבוה יותר לפתח בררנות אכילה [2].
להיבט הסביבתי, ובמיוחד ההורי, יש גם כן השפעה על האכילה של הילד. על אף הדעה הרווחת שככל שנערב באופן אקטיבי בבחירות הילד כך הוא יהיה "אכלן" טוב יותר, מחקרים אחרונים מראים שההפך הוא הנכון. למעשה, התנהגויות הוריות כמו הגבלה נוקשה של המגוון או כמות המזון המוגש, מניעה של מזונות מסוימים (למשל: אסור לאכול ממתקים) או הכרחה לאכול מאכלים מסוימים (למשל: אתה חייב לסיים את הירקות) יכולה להוביל הן לצמצום כמות ומגוון המאכלים שהילד יאהב והן לאכילת יתר ואף לעודף משקל והשמנה [3].
המפתח לאכילה מגוונת הוא יצירת יחסי האכלה תקינים. יחסי האכלה מתחילים עוד בשלב הינקות (ויש חוקרים הטוענים שכבר בהיריון), מתפתחים לכל אורך הילדות ומשפיעים על הרגלי האכילה שהילד יאמץ כבוגר. ישנה חלוקת אחריות חשובה ביותר בכל הנוגע להאכלת ילדים שעומדת בבסיס יחסי האכלה טובים [3].
ההורה אחראי לקביעת מסגרת הארוחות, לטיב המזון המוגש בבית ולמגוון המוגש בכל ארוחה. כדאי שההורה יבחר באוכל טרי, ביתי בעל ערכים תזונתיים שיעודדו גדילה תקינה של הילד. מזון כזה יכלול כמובן ירקות ופירות, קטניות, עוף ודגים טריים, ביצים, מוצרי חלב לא ממותקים, אגוזים ושקדים. ניתן כמובן לאפשר מדי פעם מזונות פחות בריאים כמו עוגות ועוגיות, אך כדאי שגם הם יהיו מעשי ידיכם. חשיפה למזונות אולטרא-מעובדים (כמו חטיפים או ממתקים קנויים ושתייה מתוקה) צריכה להיות מינימאלית עד כמה שניתן.
לעומת ההורה, הילד אחראי לבחור מה הוא רוצה לאכול מתוך המגוון המוגש וכמובן כמה הוא רוצה לאכול. ההורה יכול לתת משוב לאכילת הילד בצורה תיאורית ואינה שיפוטית. למשל: במקום להגיד לילד "אתה לא אוכל ירקות", אפשר להגיד "שמתי לב שהיום בחרת שלא לטעום מהעגבנייה". המשפט השני מתאר סיטואציה נקודתית שמתרחשת בכאן ועכשיו ומאפשר שינוי התנהגות מחר. לעומתו, המשפט הראשון הוא כוללני מדי ואינו נותן פתח לשינוי. בנוסף, חשוב להדגיש כי ההורה לא צריך לעודד את הילד לסיים את האוכל מהצלחת או לחילופין להגביל את הכמות.
מעבר לכלל מפתח זה ישנם כלים נוספים שיכולים לעזור ליצור יחסי האכלה טובים.
דמיינו אתכם יושבים ליד צלחת מלאה בגו'קים ותולעים. מסביבכם אנשים שאוכלים את המאכל בהנאה ומעודדים אתכם שוב ושוב לטעום. המראה של האוכל מעורר בכם בחילה ודחייה, אך ההפצרות מהאנשים לידכם לא מפסיקות. הם מנסים להסיח את דעתכם או מסבירים לכם כמה חלבון וויטמינים יש בתולעת. כל השכנועים אינם עוזרים ורק גורמים לכם להתבצר בסירובכם.
רובנו נקבל צמרמורת רק מלחשוב על סיטואציה כזו. אצל ילדים בררנים, החוויה של טעימת מזון חדש יכולה להיות משולה לחוויה של טעימת ג'וק או תולעת.
הצעד הראשון והחשוב ביותר בטיפול בבררנות אכילה הוא לגלות אמפתיה לקושי של הילד ולא לבטל אותו. זכרו שעד שילד מוכן לטעום יש שרשרת ארוכה של יחסי קרבה שעליו לעבור עם המזון: ראייה של המזון, הרחה שלו, ליקוק, טעימה ואכילה. הפעלת לחץ על הילד לטעום לרוב תוביל לתוצאה ההפוכה.
חשיפה של מאכל חדש תמיד תהיה לצד מאכל אהוב ומוכר ומומלץ מאד ליידע את הילד על כך טרם הארוחה. החשיפה היא הדרגתית, יכולה להתחיל מעצם הנחת המאכל על השולחן, דרך הרחה שלו, נישוק, ליקוק, טעימה ורק לבסוף אכילה. בחירת המאכל החדש תהיה לפי העדפות הילד והמשפחה ושיקולים תזונתיים ועל כן מומלצת העזרה של דיאטנית המנוסה בכך.
במקרים בהם מעורבים קשיים אחרים (כמו ויסות חושי, קושי רגשי וכו') ו/או ישנם חסרים תזונתיים עד כדי פגיעה בגדילה, חשוב והכרחי ללכת ולטפל בבעיה. מקרים חריגים אלה, לרוב, לא יעברו לבד ויכולים לגרום לנזק ממשי בבריאות הילד.
חשוב לזכור כי טיפול בבררנות קשה מצריך לרוב עזרה מקצועית של דיאטנית המוכשרת לכך ולעיתים אף אנשי מקצוע נוספים כמו קלינאית תקשורת, מרפאה בעיסוק וטיפול רגשי תומך.
בכל מקרה, הטיפול בדרך כלל אורך זמן ומצריך התגייסות של המשפחה לתהליך.
לסיכום,
בררנות אכילה היא תופעה נפוצה יחסית. כדי לעזור לילד להרחיב את מגוון המאכלים שהוא אוכל ולפתח הרגלי אכילה תקינים ההורה צריך לזכור מספר דברים חשובים. ראשית, חלוקת אחריות בנוגע לאכילה, כך שההורה אחראי על מגוון וזמני הארוחות המוגשות והילד אחראי על הבחירה מתוך המגוון והכמות שנאכלת. שנית, ההורה מהווה מודל לחיקוי עבור הילד ועל כן רצוי לאכול יחד ארוחות משפחתיות. בנוסף, שיתוף הילד בהכנת האוכל ומתן עצמאות יעודדו את הילד לאכול מגוון רחב יותר של מאכלים. במקרים של בררנות קשה מומלץ וחשוב לפנות לטיפול מקצועי על ידי דיאטנית ילדים מוסמכת.
1. יחסי האכלה – מכלול האינטראקציות המתרחשות בין הורה וילד הקשורות בבחירת מזון, האכילה עצמה והתנהגות האכילה
2. מזון אולטרא-מעובד – מזון שאינו קיים באופן טבעי בטבע והופק על ידיד התעשייה. לרוב מזון זה בעל צפיפות קלורית גבוהה, חסר ערכים תזונתיים ומכיל חומרים מוספים רבים כמו חומרים משמרים, מתחלבים וחומרי טעם וריח שמטרתם להאריך את חיי המדף ולשפר את טעם המזון. דוגמאות: חטיפים, שתייה מתוקה, חטיפי אנרגיה, דגני בוקר, רטבים קוניים, בשר מעובד וכו'
Gibson EL, Cooke L. Understanding Food Fussiness and Its Implications for Food Choice, Health, Weight and Interventions in Young Children: The Impact of Professor Jane Wardle. Current obesity reports 2017;6:46-56.
Diószegi J, Llanaj E, Ádány R. Genetic background of taste perception, taste preferences, and its nutritional implications: a systematic review. Frontiers in genetics 2019;10:1272.
Wood AC, Blissett JM, Brunstrom JM, Carnell S, Faith MS, Fisher JO, et al. Caregiver influences on eating behaviors in young children: A scientific statement from the American Heart Association. Journal of the American Heart Association 2020;9:e014520.
Kumar S, Kelly AS. Review of Childhood Obesity: From Epidemiology, Etiology, and Comorbidities to Clinical Assessment and Treatment. Mayo Clinic proceedings 2017;92:251-265.
הצטרפו לניוזלטר שלנו והיו ראשונים לקבל
תכנים חדשים מהאתר ישירות למייל שלכם