DCD הוא השם המקובל בספרות הרפואית לילדים אשר יש להם קושי בתכנון ובתיאום תנועותיהם על רקע של יכולת שכלית (קוגנטיבית) תקינה, בילד בריא ללא מחלות נוירולוגיות כגון פרכוסים או שיתוק מוחין.
אנו מעריכים כי בגיל בית הספר היסודי כ- 5% מהילדים לוקים ב- DCD.
הקריטריונים לאבחנה של DCD הם:
א. תפקוד בתחומי המוטוריקה נמוך מהצפוי יחסית לגילו והיכולת השכלית של הילד. לדוגמא: איחור משמעותי בהתפתחות המוטורית המוקדמת (אחור בהשגת אבני הדרך כמו ישיבה, זחילה והליכה), מסורבלות, נטייה להפיל דברים, תפקוד נמוך בפעילות גופנית, כתב יד לא ברור.
ב. הבעיות האלה משמעותיות עד כדי הפרעה בתפקוד הלימודי (אקדמי) ובפעילות היומיום.
ג. הבעיות אינן משניות למחלת עצב או שריר כמו שיתוק מוחין ואינן קשורות ללקויי חברתי תקשורתי (ליקויי על הספקטרום האוטיסטי – PDD).
DCD לעיתים מתקיים בנוכחות של קשיים התפתחותיים נוספים כמו קשיים שפתיים או ליקויי למידה. לעיתים ישנם קשיים התנהגותיים וחברתיים כמו ביטחון עצמי נמוך וקושי בקבלה בחברה כתוצאה מההישגים הנמוכים והחוויות השליליות המלוות את הילד מגיל צעיר.
לא ידוע לנו מה הסיבה להופעת DCD אצל ילדים.
ילדים הלוקים ב- DCD חווים לעיתים קשיים רגשיים משניים לקשיים הגופניים, לדוגמא:
- הימנעות מפעילויות הדורשות מאמץ גופני וקואורדינציה גבוהה
- קשיים חברתיים במעגלי חברה שבהם פעילות גופנית תופסת חלק משמעותי
- הימנעות מלמידה של מטלות חדשות ותגובה כועסת אם ישנם כאלה, כתוצאה מהקושי הרב ללמוד מטלות גופניות חדשות
- לעיתים ילדים אלו בעלי דימוי עצמי נמוך.
האם ישנן בדיקות מעבדה שיכולות לאבחן DCD?
DCD מאובחן באופן קליני ואין בדיקות כמו בדיקות הדמיה (CT, MRI) או בדיקות דם אשר מאפיינות ילדים אלה ועל כן אין מקום לברור רפואי.
האם התופעה תעלם כשילדי יגדל?
מחקרים רבים מראים כי ילדים אשר אובחנו כלוקים ב- DCD בילדותם משתפרים אך בעיותיהם אינן נעלמות לגמרי בבגרות.
האם ניתן לעזור לילד הלוקה ב- DCD?
ניתן לעזור לילד הלוקה ב- DCD על ידי טיפולים ממוקדים אשר יקדמו את הילד בתחומי החולשה שלו. פיזיותרפיסטית או מרפאה בעיסוק, אחת לכמה זמן, צריכה לעשות הערכה ולבדוק באיזה מטלות ישנן בעיות משמעותיות ויוכלו לקבוע מטרות בהתאם לקשיים. בנוסף יוכלו אנשי המקצוע לתת רעיונות שיסייעו בתפקודי היום יום ובבית הספר (התאמת פרטי לבוש כך שילד לא יצטרך "להיאבק" בבגדים על מנת לרכוש עצמאות, מעבר מוקדם לכתיבה במחשב לילד אשר צורת וקצב הכתיבה שלו פוגעים ביכולתו להשתתף בנעשה בכיתה).
אחד הטיפולים החשובים לילדים עם DCD הוא השתתפות בפעילות גופנית קבועה במסגרת קהילתית, כגון חוג ספורט שאינו תחרותי.
אפשרויות נוספות לעזור לילד הן:
טיפולים אישיים (ריפוי בעיסוק, שפה, פיזיוטרפיה) ממוקדים וקצרים על מנת למנוע מהילד תחושה של "חריג".
בניית חוויות חיוביות בתחומים שבהם הילד חזק לדוגמא השתתפות בחוגים שאינם דורשים פעילות גופנית, כמו: דרמה, אמנות, כתיבה יוצרת, מוזיקה.
בבית ובמסגרת החינוכית, חשוב להיות מודעים לקשייו של הילד, להתאזר בסבלנות ולא לדחוק בו כאשר הוא מבצע מטלות באיטיות.
התאמת הסביבה לצרכיו של הילד (לדוגמא: רכישה של בגדים קלים ללבישה, נעליים ללא שרוכים, תיק בית ספר שקל לפתוח ולסגור אותו).
