מתוך ניסיון של שנים בטיפול מוטורי כפיזיותרפיסטית להשגת אבני הדרך ההתפתחותיות לפעוטות ולילדים עם עיכוב התפתחותי רב תחומי, החלטתי לצאת ללימודי המשך באוניברסיטת תל אביב, בפקולטה למדעי ההתנהגות בשנת 2009. מזה מספר שנים אני מוסמכת ניתוח התנהגות על פי גישת ABA.

לדעתי, קיים שילוב מדהים בשיקום המוטורי כפיזיותרפיסטית נוירו התפתחותית ובין הצד ההתנהגותי בכל מטופל. עיקרון הגישה ההתנהגותית הינו ש: "כל תנועה היא התנהגות המשפיעה על הסביבה ומחוזקת ממנה". כך שהגישה ההתנהגותית מתארת את פעולות האדם במונחי תפקוד ואינה קושרת אותם לגורמים בלתי מוסברים כמו פחד, חוסר בטחון עצמי ו/או מבנה אישיות מסוים.

ההתנהגות החיצונית מוסברת בהקשרים שקדמו לביטוי ההתנהגות (הנסיבות טרם הופעת התנהגות) ולתגובה של הסביבה לביטוי ההתנהגותי (התוצאות/תגובות של הסביבה בעקבות הופעת ההתנהגות). ניקח לדוגמא ילד עם עיכוב התפתחותי, בן 5, שמשחק במכוניות על הרצפה ומטפלת חינוכית מהגן מגיעה לתרגל איתו שימוש עצמאי במתקני שעשועים כמו מגלשה. הוא שומע את הדרישה לקום לתרגל את הפונקציה, אך אינו משתף פעולה אלא מסרב ומתנגד בבכי ובצעקות. בתגובה להתנהגות הסירוב, מפחיתה ומקלה המטפלת את הדרישה ומוליכה אותו בתמיכת הידיים שלה…

כצפוי ועל פי הגישה ההתנהגותית) בפעם הבאה שתופיע מטפלת עם אותה דרישה, יבקש הילד תמיכת ידיים לצורך ההליכה איתה ואינו יתרגל עצמאות בתפעול מתקן חצר או לחילופין יגביר את צעקותיו לנוכח הופעתה עם דרישה לתירגול נוסף בחצר כדי שהיא תוותר לו … ( Rodriguez.  Journal of Applied Beavior Analysis.2010 43(1).

האם אוכל לצפות איזו התנהגות לא נאותה תופיע? כן- צעקות ובכי. האם התנהגות המטפלת מסיעת להישנות ההתנהגות הלא נאותה של הילד ואף מחריפה אותה-כן! אם כך, מה היא הדרך לנתח את התנהגות הילד ומהן דרכי הטיפול כדי להפחית התנגדות ולהעלות מוטיבציה?!

את הידע שרכשתי וצברתי בעבודתי במעונות יום שיקומיים של פעוטות המאובחנים כלוקים באוטיזם ובניסיון הקליני שרכשתי למשך שנים רבות במעון שיקומי לילדים עם עיכוב התפתחותי רב תחומי בנתניה, ניתן ליישם בעקביות בטפול מוטורי והתנהגותי בילדים ובמתבגרים עם איחור מוטור -סנסורי. הדגש הוא בהעלאת מוטיבציה לתנועה בסביבה אך גם שיפור בהיענות למילוי הדרישה שהצבתי לילד זוהי עבורי "תיאורית הלמידה המוטורית"!

הרציונל שמנחה אותי הוא ההכנה המוקדמת של הילד לפני הצבת הדרישה. ברור שככל שההכנה תהיה מותאמת ממש לילד (בדרכים של הדגמה, סירטון, תמונות שממחישות, הסברים פשוטים) , כך הילד יגלה היענות טובה יותר ומוכנות פיזית לאתגר. ההכנה דורשת ממני כמטפלת להכיר את הילד היטב: את יכולותיו (שלב התפתחותי) כדי ליצור הצלחה ולא תיסכול, העדפות (מה מניע אותו לשתף פעולה- לדוגמא משחק שאוהב שמונח בסוף ו/או  (Ipadומה גורר התנגדות (לדוגמא משיכה ביד, רגישות גדולה מדי לתנאי החדר כמו אור חזק או מוזיקה חזקה/לא אהובה).

השלב הבא הוא שנדרש ממני לספק לילד הכנה סנסו- מוטורית אקטיבית וקפדנית להעלאת הטונוס היציבתי, העלאת מודעות לסכימת גוף, גיוס שרירים בקואורדינציה מותאמת למשימה ועוררות מתאימה.

ובשלב האחרון כשהילד מוכן ויוצא למלא את הדרישה אני צריכה לדעת איפה וכיצד לתמוך בו (פיזית ו/או מילולית) כדי שתחושת ההצלחה תהיה גדולה. את החיזוק שמניע אותו אני אספק רק כאשר תהיה היענות ויזימה מותאמת שלו. כך אבנה תשתית ללמידה מוטורית שבבסיסה דורשת תירגול וחזרות רבות.