מערכות התחושה המוכרות הן: ראיה ,שמיעה, טעם ,ריח, מישוש. ובנוסף יש עוד 2 מערכות חוש:

*המערכת הווסטיבולרית– רגישה לתנועה ומשפיעה על מתח השרירים ,שיווי משקל ורמת עוררות.

*המערכת הפרופריוספטיבית (התחושה העמוקה) – נותנת לנו מידע לגבי מיקומו של הגוף במרחב.

עיבוד חושי קורה כאשר המידע שנשלח אל מוחנו מכל אחד מהחושים שלנו– מעובד. מוחנו אומר לנו איך זה מרגיש, איך זה נראה, איך זה נשמע או איזה טעם וריח יש לזה.

לדוגמא: כאשר אנחנו מצליחים להתעלם מרעש רקע כמו מכונית חולפת או הקול של המזגן, כאשר אנחנו מסוגלים לאכול אוכל במרקמים שונים כמו פירה או מרק פטריות, כשאנחנו מסוגלים ללבוש סוגי בד שונים, וגם כשאנחנו נותנים לאהובים שלנו לגעת בכתף ולחבק אותנו… כל זה קורה בזכות הויסות החושי שהמוח ומערכות הגוף עושים עבורנו.

מתי רואים שיש קשיים בויסות חושי?

אצל רוב האנשים תהליך של הויסות החושי מתרחש בצורה אוטומטית ורצופה.

ליקוי בויסות חושי מתרחש כאשר התהליך הזה אינו עובד נכון. המוח אינו מעבד את המידע מהחושים בצורה יעילה.

לכולנו יש העדפות חושיות. לכולם יש "קשיים בעיבוד גירויים חושיים" מסוימים (מגע מסוים, ריח, טעם, צליל). הפרעה בוויסות החושי מתרחשת כאשר נמצאים על אחד מקצוות הרצף-

מרגישים יותר מדי <—————-או——————> מעט מדי.

איך זה בא לידי ביטוי?

הקשיים במערכות התחושה השונות יכולות לגרום לכמה סוגי התנהגויות אצל ילד:

1.לא נעים לי:

• אני נמנע, בורח מהגירוי
• התפרצויות זעם או אי שקט

לדוגמא: לפירה יכול להיות מרקם וריח שגורמים לילד עם קושי בויסות חושי לבחילה. כאשר הוא שומע את הקולות בבית, הרעש של המכונית והמזגן מכאיבים לו באוזניים והוא שם ידיים על האוזניים או מחפש מקום שקט ומבודד. כשהוא לובש חולצה – הפתקית, הבד, הכפתורים צורבים ומגרדים לו והוא כועס, כל הזמן זז ומרביץ לאחרים. מגע קל בכתף שלו מציק לו, והוא מגיב בצעקה או בורח מבני משפחה וחברים.

2. אני לא מרגיש את הגירוי- אני מחפש אותו

אצל ילד עם קושי מסוג כזה, יכול להיות שנראה אותו "עם קוצים"- מחפש כל הזמן לרוץ ולקפוץ גם בזמן שהוא אמור לשבת, כמו במפגש בגן או בארוחה משפחתית. אולי הוא יתעסק כל הזמן בבגדים, או יכניס חפצים לפה. זה עלול להפריע לשאר הילדים ולגננת, להביא הרבה תסכול לילד, למשפחתו, ולכל הסובבים אותו.

3. אני לא מרגיש מספיק את הגירוי- אז אני לא מגיב אליו

ישנם ילדים שמאופיינים בכך שהגירוי לא מורגש ואז אנו רואים ילדים  שאינם מגיבים לגירויים שאחרים בדרך כלל כן מגיבים אליו.

לדוגמא  – ילד שמאופיין בתת רגישות לצלילים עשוי לא להגיב לדיבור רגיל. ילד כזה זקוק לקולות חזקים כדי שיתפסו את תשומת הלב שלו. אם לא יבינו זאת, התפתחות השפה ומיומנויות חברתיות אצלו עלולות להתעכב. תינוק שמאופיין בתת רגישות למגע- אנחנו נראה תינוק יותר מידי רגוע-  הוא פחות יזוז, והביצוע המוטורי יפגע –  התפתחות המשחק והמוטוריקה שלו עלולה להתעכב.

שילד חווה קושי בויסות חושי המפריע לתפקודו היומיומי בבית, בגן, או בבית הספר, חשוב שיקבל מענה. לעיתים הילד לא חווה קושי, אך הקושי בוויסות מפריע לסביבתו, כגון קימה במפגש שמפריעה לשאר הילדים, או נגיעה בילדים אחרים.

חשוב לציין כי כל ילד החווה קושי בויסות חושי יכול להימצא במקומות שונים על הטווח שבין תגובתיות יתר לתת תגובתיות, ולהראות סימנים מכאן ומכאן כמו ילד שמתעלם מרעש של רכבת אך רגיש לרעש של בלון שמתפוצץ.

ישנם קשיים שונים שהם חופפים או משולבים עם קשיים בויסות החושי וחשוב לבדוק, לדוגמא, אם ילד שאינו יושב בשקט במפגש בגן חווה קושי בויסות חושי, או אולי זה קושי בקשב וריכוז, או קושי התנהגותי. חשוב גם לשלול בעיה רפואית.

טיפול בריפוי בעיסוק והדרכה להורים משפרים את יכולת התפקוד של הילד, את התמודדותו עם העולם, וכן את דימויו העצמי כילד מתפקד ומוצלח. הטיפול מותאם לכל ילד עפ"י היכולות והקשיים, האופי, דרישות הסביבות שבה הוא נמצא ביומיום, וכמובן בשילוב עם מטרות ההורים.

יש מספר גישות לטיפול, ובדרך כלל משלבים בין כמה מהם:

א. מציאת חלופות נורמליות לליקוי – בטיפול ההורים, המטפל והילד ינסו יחד למצוא פעילויות לגיטימיות, "נורמליות" הנותנות מענה לצורך  התחושתי של הילד. למשל, ילד שמחפש גירויים סביב הפה, יתנו לו לאכול מאכלים קשיחים ולהתעסק עם משרוקיות- במקום לשים ידיים בפה.

ב.  שינוי הויסות הלקוי–  לפעמים בטיפול ינסו לשנות את הויסות הלקוי, ולהפוך אותו לנורמלי – למשל, באמצעות "תוכנית הברשות".

ג. שינויים בסביבת הילד– לפעמים השינויים יהיו בסביבת הילד, כגון שינוי מקום הישיבה בכיתה, גזירת פתקיות מהבגדים, החלפת סוג הבגדים וכדומה.