אחת המשימות המאתגרות איתה מתמודדים ילדים, נוער ומבוגרים הינה פיתוח היכולת להשאר ברמת ויסות אופטימלית לנוכח הגירויים הסובבים אותם. יכולת זו מאפשרת לאינדווידואל להשאר מרוכז, לקלוט מהעולם את המידע לו הוא זקוק, ולסנן את המידע המיותר, לעבד את הגירויים הנכנסים, וכתוצאה מכך, לפעול בצורה יעילה.
יכולת הויסות נרקמת תוך דיאלוג נמשך בין מערכות החישה והחוויות הרגשיות במהלך חייו של הילד, ומורכבת ממרכיבים נוירוביולוגים ורגשיים מגוונים. המאמר מתאר את המרכיבים הנוירוביולגים והחוויות הרגשיות האינטראקטיביות בנפרד, ומפרט בהמשך כיצד שני ממדים אלו נשזרים זה בזה ויוצרים מארג ייחודי לילד. יש לציין שחלוקה לממדים אלו נעשית לצורך ההסבר, אך בפועל מדובר בחוויה כוללנית שיוצרת את התשתית ליכולת הויסות. בסופו מפרט המאמר כלים פרקטים אשר נותנים מענה לילדים עם קשיים בויסות.

התינוק חווה גירויים חושיים מגוונים כולל קולות, אורות, ותנועה כבר ברחם (שטרן, 1985). היכולות הנוירוביולוגיות עליהן נשען התינוק בתקופת העוברות על מנת להתמודד עם גירויים אלו מהוות בסיס ליכולות הויסות לאחר הלידה. כמובן, שרמת הגירויים אליהם התינוק נחשף מיד לאחר הלידה מועצמת מאד בהשוואה לגירויים ברחם, וממשיכה להתרחב ככל שהתינוק גדל. מודל ה DIR מתאר הבדלים אינדווידואלים בין תינוקות הנוצרים משונות בבשלות ובתפקוד המערכת הנוירולוגית של הילד ומשפיעים על יכולות הוויסות של הילד ודרכים להתמודד עם קשיים בתחום זה (גרינספאן ווידר, 1995).
הבדלים נוירוביולגים מרכזיים הינם:

• רמת העוררות הכללית של הילד, אשר מחדדת את יכולות הקשב של התינוק ומניעה את רגשותיו (שטרן, 2010).
• התגובתיות הסנסורית של מערכות החוש השונות הכוללות את מערכת התחושה העמוקה, המגע, השמיעה, הראיה, התנועה, הריח והטעם.
• האופן בו הילד מעבד את המידע הסנסורי המגוון, ובהתאם לכך מפענח רצף תבניתי או מבנה מופשט ומורכב.
• יכולת הילד להפעיל את גופו באופן מאורגן ומותאם תוך מודעות לגופו, ולהוציא את תגובותיו לפועל באופן רציף. מרכיב זה כולל בתוכו את טונוס השרירים של התינוק.

הפרופיל הנוירוביולוגי הייחודי של כל אחד ואחת משפיע על היכולת האינדווידואלית של הילד לויסות עצמי (Greenspan, S., DeGangi, G. & Wieder, S. 2001).

השונות איתה מגיע התינוק לעולם הינה משמעותית, אך מחקרים רבים מראים שהיכולת לוויסות עצמי מושפעת לא רק מהמרכיבים הנוירוביולוגים, אלא גם מחוויות מרובות של אינטראקציות רגשיות משמעותיות בחייו של התינוק. חוקרים ותיאורטיקנים רבים מתארים את הויסות כתהליך אינטראקטיבי בו התינוק משתמש במצב הפיזי והרגשי של ההורה על מנת לארגן את עצמו, ומנגד, ההורה משנה את תגובותיו בהתאם למסרים רגשיים מהתינוק. החוקרים מציינים, שמידע המועבר באינטראקציות בין אם לתינוק כמו הבעות פנים, ניענועים רתמיים, ומנגינות, לרב מותאם ליכולתו של הילד לעבד את המידע ולרמת העוררות שלו. לדוגמא, מחקר מצא שאמהות באופן טבעי מפחיתות את הבעות הפנים שלהן כאשר התינוק מפנה את מבטו מהן, אך ממשיכות להשתמש בהבעות הפנים כאשר התינוק מתעניין ומסתכל עליהן (אלווארז 2005Greenspan, S., DeGangi G.&, Wieder, S.; 2001).
תהליך זה של ויסות הדדי לרב נעשה בצורה טבעית. יחד עם זאת, לעיתים, בשל קשיים נוירוביולוגים של ההורה או התינוק, תהליך טבעי זה של ויסות הדדי נתקל בקשיים ודורש התכווננות ורגישות רבה מהרגיל, ולעיתים קרובות אף תמיכה על ידי דמות טיפולית. דוגמאות לכך ניתן לראות באינטראקציות של הורים עם ילדים הסובלים מבעיות קשר ותקשורת, בעיות בויסות חושי ובעיות התפתחותיות שונות. במקרים אלו ההורה עלול להתקשות ליצור את הויסות החושי והרגשי עם הילד בשל צרכיו המיוחדים של הילד.

במוקד מודל ה DIR (גרינספן ווידר, 1995) ההנחה שבכל אינטראקציה משובץ מידע רגשי וחושי כאחד, ומכאן שהבנה של הפרופיל הנוירוביולוגי הייחודי של הילד, התבוננות מעמיקה במצבו הרגשי של הילד, ואינטראקציה המבוססת על מרכיבים אלו בצורה אינטגרטיבית יכולה לאפשר מותאמות רבה יותר בין הורה לילד ולתמוך ביכולות הבסיסיות של הילד לויסות ועניין בעולם, ובאופן כללי בהתפתחותו של הילד. לכן, ילדים עם צרכים מיוחדים המאופיינים גם בקשיים בויסות, יפיקו מתוכניות טיפול משולבות של צוות רב מקצועי. תוכניות כאלו מאפשרות להסיט חזרה את תפקוד הילד אל מסלול ההתפתחות הטיפוסי, ולאפשר לילד לתפקד ברמות גבוהות יותר גם במשימות ההתפתחותיות הבאות בסולם ההתפתחותי הכוללות את היכולות ליצירת קשר ואינטימיות, תקשורת הדדית, ואף יכולות חשיבה גבוהות כולל חשיבה סימבולית ואבסטרקטית.

חלק זה נועד לתת כלים בסיסיים להתערבויות המשלבות התייחסויות רגשיות ותחושתיות בעבודה עם ילדים עם קשיים התפתחותיים שונים:

• יש לשים לב לרמת העוררות הכללית במהלך האינטראקציה –  קצב ועוצמת הגירויים החושיים שבהם אנו משתמשים באינטראקציה, יכולים להשפיע רבות על רמת העוררות של הילד. למשל, ניתן לתמוך בילד אשר נמצא ברמת עוררות גבוהה באמצעות שימוש בקול נמוך, רך וקצת יותר איטי, אלה יעזרו "לווסת" או להרגיע את הפעילות של מערכת העצבים המרכזית שלו. לעומת זאת, במידה ונמשיך להשתמש בקולות גבוהים, נמרצים, ומהירים עם אותו הילד, אלו יעלו את רמת העוררות. יש למצא את סוג הגירויים ועוצמתם שיסייעו לילד להגיע לרמת עוררות אופטימלית.
• יש לשים לב לתגובתיות מערכות החוש ויכולות העיבוד של הילד – חשוב להבין את יכולות הקליטה והעיבוד של הילד במערכות החוש השונות, וללמוד את אופי התגובתיות שלו. מכוונות זו  תוך הבנה של איכות יכולותיו של הילד לקלוט מידע במערכות החוש השונות תאפשר להורה או למטפל לזהות מהי  הדרך המתאימה לתקשר עם הילד. לדוגמא, הסתכלות מעמיקה כזו על המערכת האודיטורית תכלול התבוננות של ההורה או המטפל על תגובותיו של הילד למלל לעומת ווקליזציות, לקולות נמוכים לעומת גבוהים, קצב דיבור מהיר/איטי וכדומה. התבוננויות מסוג זה יאפשרו למטפל או להורה ליצור אינטראקציות שמותאמות לפרופיל החושי והרגשי של הילד ובניית אינטראקציות משמעותיות רגשית, ארוכות ומהנות יותר עם הילד.
• יש לשים לב שהאינטראקציה הינה בטוחה ומהנה לילד ומובלת ע"י צרכיו או רצונותיו – התפתחות ולמידה של ילדים בנויה על קיומו של עניין והנאה משותפת. מודל ה DIR מדגיש את המשחקיות המתקיימת באינטראקציה שבין הילד והמטפל שלו במיוחד בשלבי התפתחות ראשוניים. בקרב ילדים עם קשיי ויסות, פעמים רבות, ההנאה תיווצר ממשחק הלוקח בחשבון את הפרופיל התחושתי של הילד. לדוגמא, ילד המניע תחת כף רגלו מכונית, ונהנה מהגירוי התחושתי של מגע ותנועת המכונית בכף רגלו, ולא מהתוכן הסימבולי שהמכונית נושאת בתוכה. אינטראקציה מהנה תתאפשר תוך התייחסות משחקית מדויקת להנאה של הילד מהמרכיב התחושתי ולא זה הסימבולי (ויג 2007).
• יש לשים לב ליכולת של מערכות החוש של הילד לעבוד בצורה מסונכרנת – לעיתים יכולים ילדים להראות יכולת לעבד מידע מכל מערכת תחושה בנפרד, אך יתקשו להשתמש בהן במידע הנובע משתי המערכות בו זמנית. במצבים מסוג זה חשוב להבין את הפרופיל המורכב של הילד ולהחליט על התערבות אשר תאפשר הנאה ורצף דרך בידוד מרכיבים חושיים (תנועתיים, חזותיים, אודיטוריים וכולי) בחלק מהאינטראקציות עם הילד. פנטומימה (ויזואלי), טלפון שבור (אודיטורי) ומשחקים אחרים המבודדים את המרכיבים החושיים יאפשרו למשל לחלק מהילדים אינטראקציה משחקית ארוכה יותר בנוסף למשחקים ואינטראקציות המשלבות מספר מרכיבי תחושה בצורה מותאמת ומסונכרנת (כמו במשחק סוציודרמתי).

לסיכום, מאמר זה נועד לאפשר למטפל ולהורה לחשוב על המרכיבים התחושתיים רגשיים של הויסות ולתת כלים ודוגמאות בעבודה עם ילדים בכלל וילדים בעלי צרכים מיוחדים בפרט, תוך התייחסות לפרופיל הרגשי והנוירוביולוגי המיוחד להם. יש לציין שבשל האיכות התשתיתית של הויסות החושי והרגשי, פעמים רבות התייחסות לתהליכי ויסות אלו למרות ראשוניותם, מאפשרת התייחסות והתערבות מותאמת יותר גם בעבודה עם נערים ומבוגרים.