בשנה הראשונה לחיי התינוק מתפתחת התקשורת, והיא זו המהווה בסיס להתפתחות השפה והדיבור. בתחילה, מטרת התקשורת הינה לאפשר לתינוק לשרוד, כמו למשל הפקת בכי להבעת רעב או כאב. ובהמשך התינוק לאט לאט ילמד לקיים מבט הדדי, לשמור על תורות וקשב משותף- כישורים החשובים כ"כ לשיח ולתקשורת חברתית בין בני אנוש.

נציג במאמר הבא את אבני הדרך ההתפתחותיות להתפתחות התקשורת המילולית עד גיל שנה. כמובן שישנו הבדל בין הילדים השונים בקצב ההתפתחות, חשוב לציין כי הרצף ההתפתחותי חשוב הרבה יותר מאשר הגיל הכרונולוגי בו מתפתחות היכולות השונות.

התקשורת האנושית מתחילה להתפתח כבר כאשר העובר נמצא ברחם. בשבוע 14 להריון העובר כבר מתחיל להבחין בצלילים. שמיעתו ממשיכה להתפתח ברחם כאשר בשבוע 24 העובר כבר שומע את קולה של אימו, וקולות חיצוניים, ואף מגיב אליהם.

לאחר הלידה התינוק מצויד ביכולות המותאמות לתקשורת ומהוות בסיס לתקשורת המילולית שתתפתח בהמשך. מבחינת חוש הראייה, מיקוד הראייה של תינוק מכוון למיקום פני אימו, הוא אף מעדיף פנים אנושיות לעומת חפצים דוממים. מבחינת השמיעה, מחקרים הראו כי התינוק מגיב בערנות רבה יותר לקולות אנושיים, וכן מעדיף את קולה של אימו על פני קולות אחרים.

החיוך הראשון מופיע בגיל חודש וחצי- חודשיים, כאשר התינוק מבחין בקו השערות והפנים של המבוגר, מתמקד בעיניים ומחייך. בגילאים הללו, התינוק מפיק בעיקר קולות המשקפים את מצבו הפיסי, כמו למשל בכי של כאב או בכי של רעב, או קולות של הנאה כאשר הוא רגוע ומרוצה ממצבו הפיסי.
לאחר מכן, ועד גיל ארבעה חודשיים לערך, התינוק משמיע קולות שונים הנקראים "קולות המייה" (Cooing), אלה הם קולות דמויי תנועות. לקראת סוף גיל ארבעה חודשים, התינוק מפיק בעזרת פיו ואפו קולות אחוריים שונים דמויי גרגור כמו למשל, "ררררר, או "חחחח".

בגילאי ארבעה עד שישה חודשים, האם כבר מפרשת את סוגי הבכי השונים של התינוק, ומתפתחת פעילות הדדית של מבט וקשב בין התינוק ואימו. האם תפסיק את עיסוקיה כשתינוקה בוכה, והתינוק יפסיק לבכות כאשר אימו תיגש ותרגיע אותו. מבחינת ההפקות הקוליות בשלב הזה מתחיל המלמול (Babbling), התינוק משמיע עיצורים שונים כמו למשל "בה" או "מה".

מגיל שישה עד עשרה חודשים חלה התקדמות משמעותית בהתפתחות התקשורת המילולית. התינוק מקשר בין חוויות של שמיעה לחפצים ויזואליים שונים, כך שאם אימו תאמר "הנה בקבוק" הוא יזהה את המשמעות של הנאמר.

קפיצה חשובה בגילאים הללו המהווה חלק משמעותי בהתפתחות התקשורת הינה היכולת של התינוק להיות מסוגל להעביר כוונות תקשורתיות, להשיג את תשומת הלב של המבוגר וכך להשיג דברים שהוא רוצה, זאת על ידי מבט והפקת קולות שונים. למשל הושטת ידיים והשמעת קולות כאשר רוצה שירימו אותו.

בגילאים הללו כבר מתחילה פעילות הדדית, כמו למשל מצב בו המבוגר והתינוק מסתכלים ועוקבים אחרי אותו חפץ (למשל בובה קופצנית או כדור שמתגלגל) וכן ישנה השתתפות פעילה במשחק משותף כמו למשל משחק מחבואים פשוט וקוקו.

מבחינת הפקת הקולות התינוק נמצא בשלב המלמול הקאנוני (Canonical babbling), בשלב זה התינוק חוזר על ההברות שהוא עצמו מפיק, כמו למשל: "בהבהבה". בשלב זה מתחילות להופיע מגוון הפקות הדומות בהרכבן לשפת המבוגרים.

בסביבות גיל עשרה חודשים התינוק כבר מצביע על חפצים שונים, יכולת ההצבעה הינה יכולת ייחודית לבני אדם.
לקראת גיל שנה התינוק כבר שומר על תור בפעילות משותפת, הוא מפסיק את פעילותו, עוצר ומקשיב לאימו כאשר היא מדברת אליו. שמירה על תור הינה תנאי חשוב ובסיסי לתקשורת מאחר שללא שמירה על תור לא ניתן לקיים שיח תקין בין בני אדם. מבחינת ההפקות הקוליות התינוק מסוגל לחקות ולחזור על קולות שהמבוגר משמיע לו.
בסביבות גיל שנה ועד גיל שנה וחצי מתחילות להופיע המילים הראשונות, וכן אצל חלק מהילדים אף מופיע ז'רגון. ז'רגון הינו שיח שלם שהתינוק מנהל ב"גיבריש", התינוק ממלמל ומקשקש להנאתו באינטונציה של שפת מבוגרים.
חשוב לציין כי הנורמות שמוצעות כאן אינן קבועות אצל כל הילדים וקיימים הבדלים ייחודיים בין ילדים שונים, ולכל ילד קצב משלו.

אולם בכל מקרה בו ההורים חושדים שעשוי להיות לילדם איחור בהתפתחות השפה, התקשורת והדיבור, מומלץ לפנות לבדיקת שמיעה וכן לקלינאי תקשורת לשם אבחון שפה ודיבור.