במהלך שנים רבות אני מאבחנת ומלווה משפחות שמתמודדות יחד עם ילדיהם עם קושי בוויסות רגשי. 

האבחנה לרוב מתבססת כ"הפרעת קשב ופעלתנות יתר" אולם גם טרם ביסוס האבחנה, ההתמודדות היא מגיל צעיר מאוד, אפילו מגיל הינקות, עם חוסר אונים גדול. גם אני כאמא חשתי לא פעם ש"אין בית ספר להורות" ונזקקתי ליצירתיות, תושיה, קריאת ספרים והתייעצויות עם מומחים כדי לחנך את ילדי. 

על אחת כמה וכמה כאשר ילד מאתגר את משפחתו וסביבות בגלל אבחנה של ADHD או התנהגות בלתי מווסתת.  

התמודדות מוצלחת עם הפרעת קשב וריכוז אינה רק טיפול תרופתי. אם אין בנוסף לה הדרכה נכונה – שבגיל הרך היא בעיקר חינוך רגשי להורים – הטיפול התרופתי הוא כמו "פלסטר" ולא יחולל שינוי משמעותי. 

לכן, עד שתמצאו את המטפל הנכון לכם שיסייע לכם להתמודד, בפרק קצרצר זה אנסה להתוות סימני דרך, מעין טיפים, אשר יעזרו לכם להתמודד. כמובן שרשימה זו אינה מחליפה תהליך טיפולי המותאם לצרכיכם המדוייקים, אבל זו תהיה מעין מפת התמצאות קצרה. 

החינוך מתבסס על:  אהבה ואמון, התייחסות מכבדת, הצבת גבולות תוך מתן שבח על הצלחות 

אין ספק שמשפט זה יהיה מקובל על כל הורה והורה. אין לי ספק שכל הורה משתדל לנהוג כך בילדיו. זו נראית תפיסה בסיסית לגמרי. אבל בחיי היום יום אנו לפעמים נתקלים במכשולים בדרך.  

אז איך לעשות זאת?

נחשוב אולי על דרכים שנוכל להתמקד בהן צעד צעד כדי לדעת שאנחנו במסלול הנכון לקיום התפיסה הזו, מעין "10 הדיברות" שלנו:

1. אהבתכם לילדיכם אינה מובנת מאליה. אתם כמובן יודעים שאתם אוהבים אותם – אבל האם זה ברור גם להם? אהבתכם מתבטאת בהתנהגותכם, בחיבוק, וגם במילים. אל תחסכו במילים להביע את אהבתכם ודאגתם אליהם.

וכשהם מעצבנים המשיכו לאהוב אותם, אולי כך: אמרו לעצמכם כל ערב, מה היתה התכונה הטובה והנעימה של ילדכם שראיתם היום. אל תשכחו זאת! זה תרגיל חשוב. ילדים הם טובי לב, רגישים, אמפאטיים, רוצים לעזור. יודעים לאהוב, בדיוק כמוכם. אם תזכרו כיצד הדבר התבטא באופן מוחשי היום – זה ייתן לכם כוח להמשיך בדרככם הנכונה.

2.  התייחסות מכבדת – בילדים פירושה: תשומת לב. כשהילד לידכם ואתם עסוקים בעצמכם במסכים ושיחות טלפון, הוא מרגיש מיותר ומשתעמם. אתם אחראים לקשר. קיימו קשר עם הילד. הימנעו מעיסוקים כאלה כל עוד הוא לידכם. 

שחקו איתו. שוחחו איתו. הוא חלק מן המשפחה. ספרו לו מה עובר עליכם, מותאם לרמתו כמובן .  התעניינו מה עובר עליו. כך אתם מכבדים אותו. ספרו לו – והוא כבר ירצה גם לספר לכם. 

3. להרגיע : 

הילד חסר סבלנות? אנו ההורים חייבים להיות בעלי סבלנות. זו אחריותנו.

הילד אימפולסיבי, מתרגז – עלינו מוטלת החובה להיות בשליטה עצמית. זו אחריותנו. 

התקפי זעם הם המבחן הכי קשה שלנו, לפעמים. 

אז איך? 

ראשית: 

הוא מתפרץ, זעום, משתולל – עלינו להמתין שיסיים את הריגוש שבו הוא נתון, להאמין שהוא יידע להרגיע את עצמו. והוא יידע, אם נמתין מספיק זמן. ואם אנחנו נהיה רגועים. 

הוא יכול להירגע בחדרו, בפינה כלשהיא מרחבים גדולים ומהומה יבלבלו אותו. לעיתים תיווכחו שהוא זקוק לחיבוק חזק ויציב ומרגיע, לימדו אם זה מסייע לו. הישארו בקרבת מקום, המתינו בשקט – תוך שליטה עצמית שלכם. הוא יירגע לבסוף. 

שנית: 

שבחו אותו אחר כך, למדו אותו שאתם מעריכים את היכולת שלו להירגע. במקום להתעמת עם מה שהיה חפשו במה להתחבר אליו כשהוא רגוע. 

כשהוא עושה דברים מטרידים: תכינו סדר עדיפויות. מה הכי חשוב והכי דחוף לכם להשיג. כל מה שלא דחוף ולא חשוב באמת – התעלמו ממנו. תלמדו גם אתם להתאפק ולוותר, והוא יחקה אתכם בכך. 

4. חינוך:  איך לגרום לו להקשיב לנו? 

על ידי התקרבות אליו, קשר עין, נגיעה, סבלנות. 

הוראות מעטות, פשוטות, בשקט. אל תרימו קול, אל תחזרו שוב ושוב על ההוראה. 

אם הוא לא מבצע – לכו איתו, סייעו לו פיזית לבצע. אך תהיו אסרטיבים ותמתינו עד שיבצע . 

שבחו אותו כשמבצע – ציינו את המציאות: מה הצליח לעשות לבד או איך הצליח להיעזר בכם. 

ילדכם אינו נסיך ואינו מלך ואינו מושלם: תשבחו את המאמץ, המוכנות, ההשקעה, ואל תשתמשו בסופרלטיבים מוגזמים שגם הוא יודע שאינם מבטאים את המציאות. 

5. גבולות – כללי התנהגות

העולם שלנו לעיתים חסר גבולות, וזה מבלבל את ילדינו, ומפחית את ביטחונם העצמי ביכולת שלהם להתנהל. מה שנראה כבדיקת גבולות הוא לפעמים בקשת גבולות. גם אם אתם נוטים לחנך ילדים עם זכות בחירה ועצמאות – לא יהיה להם ביטחון בסביבה שאינה מוגדרת בגבולות. 

נסחו יחד עם הילדים מעט חוקים להתנהלות בבית ואפילו רשמו אותם. אפשר לכתוב מגילת זכויות וחובות ולחתום עליה. 

למשל: אין אלימות. חובה לצחצח שיניים לפני השינה. יש לילד אחריות להתלבש לבד. חובתה של אמא לוודא שיש ארוחה בריאה שהילד אוהב וכדומה. חובתו של אבא לספר סיפור לפני השינה.   

קבעו שאלה חוקים שאסור לעבור עליהם והם החשובים ביותר. כך תוכלו להבהיר טוב יותר לילדים מה הכי חשוב ובמה להתמקד, היכן להשקיע מאמצים.

6. סדר יום: התארגנות. 

סדר יום ברור מקל על הילד להתארגן ולעמוד בדרישות הקשות. לדוגמא: בחירת הבגדים לבית הספר תיעשה בערב. החלטות על הארוחה תתקבלנה לפני הכנתה. שעת משחק קבועה. שעת סיפור.

תכננו מטלות לימודיות פשוטו מחיי היום יום , משהו שחשוב לכם ולילד. למשל, שבשבוע הקרוב הוא יתלבש בבוקר יום יום לבדו במשך עשר דקות. תגמלו אותו בעיקר בשבחים, או בפעילות מהנה שהוא מאוד חושק בה, ופחות במתנות וצעצועים. 

7. חיזוקים – איזה? מתי? איך?

חיים ומוות ביד הלשון. הוא לא יזכור מה קניתם לו – אבל יזכור מה אמרתם לו!

כאשר הילד מצליח להתנהג יפה, לבצע דבר מורכב או דבר שבעבר היה לו קשה- התייחסו לכך באופן מיידי, דברו איתו על ההישג שלו והחמיאו לו. שבחו את המאמץ, את הרצון, את מידת ההצלחה באופן ספציפי. למשל: היום הצלחת ללבוש שני פריטים בלי עזרה. אתה מתקדם נהדר. ילדכם רגיש לביקורת, ועל מנת לפתח דימוי עצמי חיובי הקדישו מאמץ ותשומת לב על מנת שידע להעריך את עצמו.  

8. הימנעו מעימותים

אפשר להימנע מראש ממצבים שיסבכו אכתם, כמו ללכת לקניון עם הילדים. נסיעות ארוכות שאינן באמת חשובות. ארוחות במסעדה לפעמים הן מקור לעגמת נפש במקום הנאה. 

כדאי גם להימנע מוויכוחים אינסופיים. לכם הסמכות בהעמדת הגבולות.  כל עימות שכזה חשבו כיצד אפשר לסיים במהירות ובלי וויכוח.

מנגד, כדאי להרבות בפעילות שבה לא צפויים עימותים ויש הזדמנות לקשר, למשל: נסיעה באופניים בפארק. פעילות ג'ימבורי. מפגש עם חבר אהוב. הכנת עוגיות. משחק אהוב. 

אין אפשרות להפריז בחשיבותה של שעת סיפור. הוכח מעבר לכל ספק כי קריאה משותפת של סיפורים עם הילדים היא היא המקור להתפתחות שכלית העשרת שפה, יצירת קשר טוב וזכרונות ילדות חיוביים. 

9. ובכלל , אם הילד אוהב זאת – להרבות בפעילות גופנית שהיא מפתחת את המוח והגוף של הילד ושל המבוגר גם יחד. גם כאן אם יש לכם הזדמנות – עשו פעילויות ביחד. פעילות וגם משחק הם בעלי חשיבות גדולים בהתפתחות השכלית והרגשית ופיתוח היחסים בבית.

10. עצה זאת היא בעיני חשובה ביותר: היו הסנגורים של ילדכם, בפני הגננת, המורה והמשפחה . הבינו אותו. הוא אימפולסיבי, כיוון שאינו יכול אחרת. ילדכם אינו עושה דברים אלה בכוונה.  לפעמים נראה שהוא עושה דברים בכוונה רק ממבוכה כיוון שהוא נקלע למצב קשה. סנגרו עליו, אך אל תלחצו על הגננת. תנו לה להרגיש כי אתם מבינים את קשייה ומשתדלים לשתף עימה פעולה. עימותים עם מערכת החינוך יזיקו לכם ולילדכם.