ע"פ גישת SPA, יש לזהות את הגורמים ה"מעכבים" במערכת החזותית, כדי לאפשר ביצועים במוטוריקה גסה, עדינה תקשורת בין אישית והתפתחות קוגנטיבית.

קיימים מספר מרכיבים המפריעים לתפקוד החזותי, והסרת מעכבים אלה תשפיע על התפתחות כללית טובה יותר.

רגישות לאור וצל

(מעבר בין דרגות אור אחת לשניה) משפיעה על סיבולת העין בתפקודי המיקוד, בתפיסת רצפים, כמו נעיצת מבט לשם חיקוי הגיית מילים. לעיתים רגישות כזאת נחזית כעוורון קורטיקלי (CVI).

תינוקות עם לקויות נוירו התפתחותיות עלולים להסיט מבט, לקבע את הקשתית בזוית העין ועוד. הדהיית הרגישות החזותית משפרת סיבולת זו.

רגישות לתנועת עצמים

בעיקר במרחב הלטרלי של העין גוררת הפניית קשב, מלווה בחרדה, המתבטאת ברתיעה , עליה בטונוס השרירים, אובדן שווי משקל בישיבה וכו'. הפחתת רגישות לתנועות בסביבה משפרת ביצועים מוטוריים, משפיעה על טונוס השרירים, על תקשורת בין אישית ויכולות קשב ולמידה.
טכניקות סומטוסנסוריות, של גרייה וסטיבולרית, משפרות את תפקודי העין בהקשר לVOR-

Vestibulat Ocular Reflex, המאפשר מעקב רציף, חצית קו אמצע אפקי ואנכי. פעילות זו משפרת את התארגנות בגוף ביחס לכוח הכובד –G  , ואת יכולת העין להתמקד באמצעות תנועות סקדיות בזוית ומהירות מתאימים.

השפעה על טונוס השרירים

תנועות עיניים לכוונים שונים משפיעים על טונוס השרירים , הדבר ניכר בעיקר בילדים עם לקויות נוירולוגיות. לדוגמא: הסטת מבט לצדדים ובעיקר פיקסציה שלהם משפיעה על עליה בטונוס השרירים בהקשר ל ATNR . חסימת הנוף בצידי העין, גוררת הפניית המבט לפנים , וירידה בטונוס השרירים.

גם בתחומים נוספים יש לתפקודי העין השפעה לדוגמא: מקרים בהם נחשד הילד בלקות שמיעה לאור חוסר תגובתיות לגירוי השמיעתי שהופעל. לאחר ששופר התפקוד העיני ופעילות תקינה של הסיגמנט הצווארי, חל שיפור משמעותי בתפקוד השמיעתי ( עד כדי הפסקת שימוש במכשירי שמיעה ).