תסמיני חוסר שטף עשויים להופיע בקרב כ-5% מן הילדים בגילאי שנתיים שלוש. חוסר השטף משתנה מאוד בין הילדים, והתסמינים המופיעים כוללים בין היתר חזרות על צלילים או הברות בודדות (למשל,     ח ח ח חתול), הארכות של המילים ו/או ההברות, שימוש במילות פקק (הוספת מילים או צלילים מסוימים לדיבור השוטף למשל "אה, אה"), הפסקות במהלך הדיבור ולעיתים גם תנועות של מתח ומאמץ בפנים.

חשוב לדעת כי ברוב המקרים בהם מופיע חוסר שטף בגילאים הצעירים הוא יחלוף לבסוף מעצמו לאחר מספר חודשים ולעיתים אף יותר. בכל מקרה, מומלץ לגשת לאבחון וטיפול של קלינאי תקשורת. בגילאים הצעירים, האבחון והטיפול מועברים באופן עקיף ע"י משחק, הם בעלי חשיבות גם אם התופעה לבסוף תחלוף מעצמה, זאת מכיוון שהגמגום עשוי להתגבר ולהחמיר בעיקר במקרים בהם הילד מודע לאופן הדיבור שלו, וכן במקרים בהם ההורים מודאגים ולא יודעים כיצד לנהוג ובעקבות כך מלחיצים את הילד.

קלינאי התקשורת יעביר לילד אבחון, ולאחריו ימשיך מעקב והדרכת הורים או יחליט על טיפול לפי הצורך. הדרכת ההורים היא פן חשוב מאוד בטיפול בגמגום וחוסר שטף בגיל הרך ומאפשרת תחושת הקלה במשפחה, ואת שיפור התקשורת עם הילד מה שלעיתים אף משפיע ישירות על אופן דיבורו.

אז מה מומלץ לעשות במקרה וילדכם מתחיל לגמגם?

עד שתגיעו לאבחון ומעקב של קלינאי התקשורת, השתדלו להיות סבלניים וקשובים לדברי הילד, המתינו בסבלנות עד שיסיים את המשפט, בשום פנים ואופן אל תשלימו לו מילים או משפטים במהלך הדיבור, גם אם נתקע או מגמגם. אל תעירו  הערות הקשורות לאופן בו מדבר כמו "דבר לאט", "תנשום עמוק", "תחשוב לפני שאתה מדבר", התרכזו במה שהוא אומר ובתוכן דבריו ולא באופן בו אומר את המילים והמשפטים .אפשר לדקלם עם הילד דקלומים או לשיר שירים שהוא אוהב, בזמן שירה ודקלום לא מופיעים מאפייני הגמגום והם מאפשרים לילד לחוות מצבים של דיבור שטף.
והכי חשוב, חזקו את הילד כל הזמן, שימו דגש ודברו על הצלחותיו וכשרונותיו.