יונתן בן 6 ח', והיום הוא מקבל את הטעימה הראשונה שלו. הוריו הכינו לו בטטה מבושלת, ריסקו אותה היטב בבלנדר, והתיישבו בהתרגשות לחוויית ההאכלה הראשונה של בנם. 

אמא האכילה אותו בכפית הראשונה, יונתן הגיב במצמוצי שפתיים ונראה מסוקרן. הוא טבל את ידיו במחית, התבונן וקירב לפיו . את הכפית השניה שקיבל הוא התיז החוצה, אבל נראה כי הוא מוכן לחוות את השלב החדש בחייו, שלב הטעימות.  

אכילה היא אחת האינטראקציות הראשונות של התינוק עם ההורה, ויחסי ההאכלה מהווים התנסות ראשונית בתקשורת עם הסביבה. כאשר הדברים מתפתחים על הצד הטוב ביותר, התינוק מפתח בהדרגה את היכולת לאותת את צרכיו, ולקבל תגובה מרגיעה ומספקת. אכילה של מזון מוצק, מהווה חוויה רב חושית ודורשת שליטה מוטורית שמתפתחת בהדרגה. ערכה רב הרבה יותר מהזנה בלבד, ואנו נפרט זאת בהמשך. 

לפי הוראות משרד הבריאות, סביב גיל 6 ח' הילד יכול להתחיל לאכול מזון מוצק ותזונתו לא מתבססת על הנקה או תמ"ל באופן בלעדי. איך נדע מתי הוא מוכן לכך?  

קיימים סימנים המעידים על מוכנות לאכילה. למשל, כשהילד מרבה להכניס חפצים לפה וחוקר אותם בעניין, או כשהוא מראה עניין באוכל שאוכלים הסובבים אותו. חשוב לשים לב גם להתפתחותו המוטורית- האם הילד מצליח לשבת באופן יציב כשיש לו תמיכה?. כאשר ניתן לילד טעימות נוכל להתרשם על פי התגובות לגבי המוכנות שלו – האם הוא פותח את הפה? האם הוא מגיב בעניין?. לפעמים עדיף לחכות עוד מס' שבועות ולא להתחיל כשהילד נראה לא בשל. מצד שני, לא כדאי לחכות יותר מידי, ילד שנחשף למזון בגיל מאוחר לעתים קרובות יראה פחות גמישות ופתיחות לטעמים ולמרקמים. 

איך נקל על ילדינו את המעבר למזון מוצק בבטחה ומתוך חוויה חיובית? 

נוכל להקל על ההסתגלות לשלב הזה בעזרת מס' דגשים, כאשר כמובן שלכל ילד יהיו הדגשים המשמעותיים יותר עבורו.  

האכלה קשובה: 

כמו בכל תחומי הטיפול בילד, חוויה של הקשבה לילד ותגובה מתאימה לרמזים שלו, תוכל להשפיע על כל חווית האכילה שלו בהמשך. נשדר לילד שאנחנו מתייחסים לכל תגובה שלו, ונשקף לו אותה. כדאי לשמור על פרשנות נייטרלית ככל האפשר, למשל כשיונתן התיז את המזון מחוץ לפה, אימו לא פירשה את התגובה הזו ככזו המעידה שהוא לא אוהב בטטה. ניתן להסביר את הרתיעה בכך שהוא אולי לא היה מוכן לכך, או שהמזון עדיין חדש לו והוא צריך לעבד את החוויה, וכד'. כשההורים ישתמשו במילים המתאימות: 'זה חדש', 'אתה לא כל כך מכיר', 'אתה בודק את הטעם..', 'זה מעניין..'  במקום 'אוי אתה לא אוהב את זה..', השדר יעבור, גם אם יונתן עדיין לא מבין לגמרי, וההתנסות הבאה תהיה מתוך חוויה של הצלחה ותחושת יכולת. המחקרים מראים שלפעמים נדרשות 17 חשיפות למזון חדש, לפני שהילד מתרגל.. אז לא כדאי  להתייאש! כדאי להציע שוב בזהירות, ואם יש התנגדות ברורה לנסות שוב אחרי זמן מסוים. 

עיקרון נוסף שיכול לסייע מאד להסתגלות היא הכנה מתאימה: אימו של יונתן מציגה לו את המזון לפני שהיא מקרבת אותו לפה, מוודאת שהוא ראה את הכפית ומודע לכך, ומחכה לאיתות כלשהו של הסכמה מצידו, כגון פתיחה של הפה. אם הוא לא פותח את הפה היא מניחה כמות קטנה על השפתיים שלו, בעיקר כשמדובר בתחילת הארוחה או במאכל חדש, ומאפשרת לו לטעום בקצב שלו. יונתן לומד שאפשר לסמוך על הוריו שלא יפתיעו אותו ויאפשרו לו להתארגן לפני שפיו מתמלא במזון.  כך הוא מפתח חווית אכילה חיובית וגם אמון בריא בקשר עם המטפלים שלו. לצערנו, לעיתים קרובות אנו נתקלים במקרים בהם הילד חווה האכלה שלא היתה לו נעימה, ולא היתה קשובה :  ילד שמאכילים אותו בקצב מהיר מידי או בכמות גדולה מידי, או ילד שמואכל למרות שמתנגד באופן ברור. ילד כזה לרוב יזהר יותר בהמשך ולא ישתף פעולה בהאכלה הבאה, ויזדקק לתקופת התנסות שתחדש את האמון והבטחון עם חווית האכלה חיובית. 

חקירה, גילוי ומשחק באוכל: 

מותר לשחק באוכל?- כן!! ואפילו מומלץ. המשחק באוכל יכול לקדם את ההתפתחות בתחומים שונים, מעבר לתחום האכילה. החקירה עם כל החושים- התבוננות עם העיניים, התרשמות מהריח החדש, המגע בידיים וההבאה של הידיים לפה, מאפשרת לתינוק למידה רבה. כך הוא מפחית את הרגישות לגירויים חושיים מגוונים, מפתח את תנועתיות הידיים, לומד על גילוי והסתרה (לאן נעלם המזון שנפל מהמגש?), ועל תוצאות הפעולות שלו. 

ערוץ משמעותי נוסף שמתפתח תוך כדי חווית האכילה הוא ערוץ התקשורת. הילד לומד לאותת רמזים של 'עוד' או 'די', בשלבים מוקדמים, וגם נחשף לשמות של מאכלים וכלים, כאשר החוויה החזרתית והשגרתית מקלה על הלמידה. כך למשל יונתן, לאחר תקופה של התנסות וחשיפה, מבין את הוריו שמזמינים אותו לאכול, מתרגש למראה הכפית או כיסא האוכל, מושיט את ידיו בחוסר סבלנות לכיוון המזון או קורא בקול כדי שיאכילו אותו, מסב את ראשו כשלא רוצה עוד לאכול ולומד להשתמש בתקשורת בלתי מילולית, באופן שבונה בסיס לפיתוח השפה. 

מעבר לערך ההתפתחותי שאנו משיגים דרך חווית האכילה, כאשר מאפשרים לילד לשחק באוכל רמת ההתנגדות יורדת באופן משמעותי, ומאפשרת לפתח חווית אכילה חיובית ומהנה. נזכור לאפשר רמה מסוימת של עצמאות, לכל ילד בשלב בו הוא נמצא. עצמאות יכולה להתבטא בפתיחה עצמאית של הפה, עזרה בהבאה של הכפית לכיוון הפה, אחיזה של מזון בידיים וכד'. ככל שיש יותר עצמאות, מתאפשרת לילד שליטה על האכילה, וכך הוא מפתח תחושת ביטחון. בנוסף, הוא יכול לבטא יותר יוזמה, אקטיביות והבנה של תהליך האכילה . 

התקדמות הדרגתית: 

כמו כל מיומנות התפתחותית, גם תפקודי הפה משתכללים עם העלייה בגיל ועם ההתנסות. בשלבים הראשונים של החשיפה למזון מוצק התינוק עדיין לא יודע ללעוס, רוב התנועות יהיו מסוג מציצה או תנועות מעלה ומטה של הלסת- מאנצ'ינג, ללא הפרדה של הלשון והשפתיים וללא מורכבות תנועתית. בנוסף, רפלקס ההקאה יתעורר בקלות ע"י מגע בחלק הקדמי של הפה, ולכן לא נדיר לראות תגובות רתיעה של התינוק עם הכנסת הכפית בשלבי ההאכלה הראשונים. המצב הרצוי ביותר הוא להתקדם באופן הדרגתי. התינוק יוכל לפתח את היכולת המוטורית ולהתקדם עם סוגי המרקמים השונים בהתאם ליכולותיו. 

אין מנוס מהתנסות על מנת להפחית את הרגישות בקדמת הפה, שקיימת כרפלקס הגנה. עם זאת כאשר נראית אצל התינוק רתיעה, ניתן למצוא דרכים כדי להקל ולהפחית אותה ולאפשר חוויה חיובית: ניתן להאכיל בעזרת האצבע של ההורה במקום בכפית, להקפיד במיוחד על מתן שליטה והקשבה למוכנות של התינוק ופתיחה של הפה, לתת אפשרות להאכלה עצמית ולעודד הכנסה של חפצים לפה או שימוש בנשכנים – גם כן באופן עצמאי. לאחר התנסות של הכנסת חפצים ומאכלים לפה (כמובן באופן בטיחותי), רמת הרגישות בפה יורדת, ורפלקס ההקאה מתעורר רק במגע בחלק האחורי של הפה, כפי שקיים אצל מבוגרים. באופן זה הילד יהיה מוכן להתנסויות רבות ותכופות יותר באכילת מוצקים.   

גם מבחינת המיומנות התנועתית של הפה, נתקדם בהדרגה עם רמת המרקמים בהתאם להתקדמות ושכלול תפקודי הלעיסה. שימו לב: השיפור בלעיסה יתרחש רק אם הילד ידרש לכך. ילד שיאכל רק מזון טחון- לא יפתח יכולות לעיסה גם כשהגיל יעלה. אצל רוב הילדים, מתאים להתחיל עם מרקמים טחונים וחלקים ללא גושים כלל (במרקם שדומה לגרבר). בהמשך או במקביל ננסה להציע להם מזון שאינו טחון, במרקם פריך אך נמס בקלות שמותאם לתינוקות (במרקם שדומה לבמבה) או במרקם רך מאד (במרקם שדומה לבטטה מבושלת, אבוקדו רך, וכד'). כשנותנים מזון בחתיכות, מומלץ להגיש את המזון בצורת רצועות ארוכות וצרות, באופן שמקל על האחיזה, ועדיין דורש מהילד נגיסה כדי להצליח לאכול. עדיף להגיש את המזון לנגיסה מצידי הפה, על מנת לעודד תנועה של הלשון לצדדים. חשוב לציין שיהיו ילדים שיעדיפו דווקא מרקם רך בחתיכות ולא יאהבו מרקם טחון שניתן בכפית. ניתן להציע במנות קטנות, מתוך הקשבה לתגובה של התינוק.  

לאחר שהילד מתנסה באכילה של חתיכות מזון רך ומזונות פריכים ונמסים, סביב גיל 8-10 ח', נתחיל לראות תנועתיות של הלשון לצדדים בנוסף על פתיחה וסגירה של הלסת. רק לאחר התנסות מרובה, סביב גיל שנה וחצי בממוצע, נראה לעיסה בשלה. לעיסה בשלה מאופיינת ע"י תנועה סיבובית של הלסת, יחד עם העברה של המזון מצד לצד בעזרת הלשון, עד שהוא מוכן לבליעה, באופן יעיל ומיומן.  

באכילה מכפית מומלץ להשתמש בכפית קטנה ושטוחה יחסית, במרקם יציב אך רך (למשל פלסטיק קשיח). נימנע מ'ניגוב' של הכפית על השפתיים של התינוק, ונעודד אותו לסגור את הפה בעצמו ולגרוף את המזון מהכפית. עם התקדמות תפקודי הפה הילד יכול להפעיל גם השפתיים באופן מופרד ו'לנקות' את הכפית, תוך סגירת שפתיים עצמאית. 

סביב גיל 8 ח', או בהתאם לשלב שבו הילד נמצא מבחינת התפתחות האכילה, מומלץ לחשוף את הילד גם לשתייה מכוס. בתחילה הוא יזדקק לתמיכה מלאה, אך באופן זה הוא משכלל את תפקודי השפתיים, לומד לפתוח ולסגור את השפה העליונה מתוך ייצוב של הלסת, באופן הדרגתי. 

נשים לב גם להתקדמות הדרגתית בכמויות: כשהילד נשען על הזנה מבקבוק או הנקה, בעת המעבר למזון מוצק נתייחס לאיכות האכילה: גיוון, עצמאות, יוזמה והנאה, ופחות נהיה מוטרדים מכמויות. בצורה כזו הכמויות יעלו בהדרגה ובאופן טבעי, ללא פגיעה בחוויה החיובית של האוכל, וכמויות המזון מבקבוק ירדו בהתאם.  

מתי כדאי לפנות לייעוץ בתחום האכילה? יכולים להיות מס' מקרים שדורשים התייעצות עם אנשי מקצוע. לדוגמא:

• כאשר הילד מגיע לגיל 8 ח' ובכלל לא מראה עניין במוצקים. 
• כשהוא מתקשה בעיבוד מזון שאינו טחון, למרות שנחשף לכך למשך תקופה משמעותית.
• אם הילד משתנק בזמן ההאכלה. 
• כשיש התנגדות רבה לאכילה. 
• אם קשיי האכילה משפיעים גם על קצב העלייה במשקל. 

במקרים כאלו כדאי לפנות לייעוץ של קלינאית תקשורת המתמחה בתחום האכילה, או למרפאת אכילה רב צוותית. 

שיהיה בהצלחה ובהנאה, ובתיאבון כמובן!