אילמות סלקטיבית מוגדרת כחוסר דיבור במצבים בהם יש ציפיה לדבר, על אף היכולת לעשות זאת .חוסר הדיבור אינו נובע מקשיים התפתחותיים, שפתיים או תקשורתיים וגם לא מחוסר היכרות של השפה.  המונח סלקטיבי מתייחס לכך שהדיבור יופיע במקומות מסוימים ועם אנשים מסוימים אך לא עם אחרים. היקף התופעה ועוצמתה שונה מילד לילד. שיעור הילדים באוכלוסיה המאובחנים עם  אילמות סלקטיבית הוא בין  1-2%אך נראה כי ילדים רבים אינם מופנים כלל לאבחון בשל חוסר מודעות.
בעבר היו השערות שונות לאילמות הסלקטיבית: טראומה שהילד עבר, סוד שמנסה להסתיר או ניסיון לעשות דווקא ולהעניש את הסביבה. הגורמים הללו נבדקו ונשללו וכיום מתייחסים לאילמות סלקטיבית כתסמין של חרדה . למעשה חוסר הדיבור הוא כתוצאה מפחד משתק שאוחז בילדים אלו כאשר נדרשים לדבר או להיות במוקד של תשומת הלב. הסיבה להתחלת האילמות לא תמיד ברורה, אך לרוב מדובר בילדים עם טמפרמנט ביישן וחרד, אשר הגיבו בשתיקה בסיטואציה שעוררה בהם לחץ (לדוגמא מעבר לגן חדש). עם הזמן, הרגל זה התקבע עד כדי כך, שלאחר זמן הילדים הללו כבר מתביישים לדבר ולא יודעים איך "לרדת מהעץ". הם מפתחים פחד של ממש מה יקרה ואיך יגיבו כאשר הם יתחילו לדבר.

לרוב מדובר בילדים עם אינטליגנציה תקינה. תופעה זו קיימת בשכיחות גבוהה יותר אצל ילדים דו -שפתיים או עולים חדשים. ילדים עם אילמות סלקטיבית מתוארים פעמים רבות כביישנים, חששנים, זהירים, מאופקים, רגישים מאד וכזקוקים לזמן ארוך כדי להסתגל לשינויים. תכונות נוספות המתוארות הן עקשנות ופרפקציוניזם. לרוב בבית ובסביבה בה מרגישים בטחון, ילדים כאלה יתנהגו בצורה חופשית ופתוחה מאד.
אילמות סלקטיבית יכולה להתבטא בדרכים שונות אצל ילדים שונים: חלקם לא ידברו כלל עם אנשים מחוץ למשפחתם, חלקם ידברו עם ילדים אך לא עם הגננת, ילדים אחרים ידברו אך בלחש ועוד.

בהגדרה, אילמות סלקטיבית היא מצב הנמשך יותר מחודש. לאחר כחודש- חודשיים, מומלץ לפנות לאיש מקצוע. היות והדיבור מעורר אצל הילד חרדה רבה, ההימנעות מדיבור יוצרת תגובה הפוכה – היא מפחיתה את החרדה, אך לטווח הקצר בלבד. ככל שהילד נמנע זמן רב יותר מדיבור, כך יותר קשה לשנות את תגובת ההימנעות שלו.

הטיפול היעיל ביותר באילמות סלקטיבית הוא טיפול רב מערכתי: הדרכה להורים, הדרכה לצוות הגן/בית הספר וטיפול לילד (בגיל הרך הטיפול הוא טיפול דיאדי- ילד יחד עם הורה). טיפול מתבצע על ידי איש מקצוע מתחום בריאות הנפש (פסיכולוג, עו"ס, תרפיסט), כאשר לעתים יש צורך גם בטיפול של קלינאי תקשורת. ככל שההתערבות נעשית בגיל מוקדם יותר, סיכויי ההצלחה רבים יותר.