בחמש שנים אחרונות חלה ירידה משמעותית בגיל האבחנה של אוטיזם. זאת בעקבות עליה במודעות, פיתוח כלים לסריקה התפתחותית וערנות ל "דגלים אדומים" ולשיפור בכלי האבחון אשר מאפשרים אבחנה חד משמעית בגיל צעיר.

בדיקת הפער בין גיל הדאגה לגבי לקות התפתחותית ועד אבחנה של לקות תקשורת או אתילוגיה  גנטית ספציפית כדוגמת תסמונת האיקס השביר והצגת הסיבות והחסמים המדווחים ביצירת פערים אלו.

למרות שיפור זה, עדיין קיים פער ניכר בין תחילת דאגת ההורים לגבי ההתפתחות של ילדם ועד קבלת האבחנה וההמלצות לטיפול, פער אשר מתחת לגיל שלוש עלול להיות מעל שנה. עיכוב זה אף גדול יותר בבנות מאשר בבנים.

רשימת אמונות ומיתוסים שכיחים אשר מעכבים את האבחנה, גורמים "מרגיעים" או אשר גורמים להפניית המשפחות לכיוונים אחרים:

" בית דו שפתי", "הבדלים תרבותיים"- אלו לא צריכים לעכב תקשורת לא מילולית

"נוזלים באוזניים", "בעיות שמיעה"- כנ"ל

"ילד מעוכב או עם לקות שכלית" או להפך: "ילד מאוד אינטיליגנטי לכן לא מעניין אותו לשחק"- אלו לא סיבות לעיכוב במשחק או בג'סטות.

"זה בגלל שהם תאומים", "הם קצת איטיים כי נולדו פגים" – גם תאומים וגם פגים צריכים להתפתח בכל הצירים בהתאם לגילם המתוקן ולא פחות מכך.

"כך גם אבא שלו/ דוד שלו/ וכו'- זהו גורם סיכון ולא סיבה מרגיעה.

כל אלו ועוד אמירות נוספות נשמעו מפי רופאי ילדים, אחיות טיפות חלב ואנשי מקצוע נוספים. אמירות אלו גורמות לעיכוב של חודשים עד שנים באבחון לקות תקשורת בגיל הרך.

חשוב להבין שהתפתחות תקינה של תקשורת לא מילולית ושל משחק צריכות להיבדק לעומק, בייחוד כאשר יש עיכוב בציר התפתחות אחר- שפתי או מוטורי או לנוכח ירידה בשמיעה או פגות או גורמי סיכון נוספים. הפרכת הסיבות הגורמות לעיכוב באבחנה חשובה באותה מידה כמו העלאת המודעות לסימנים המזהירים לאפשרות של לקות תקשורת בספקטרום האוטיזם.