קיים מגוון של סימנים מוקדמים שיכולים להצביע על ליקוי התפתחותי בשנת החיים הראשונה. ליקוי התפתחותי יכול להוות מקור דאגה אמיתי להורים. מה יהיה כשיגדל? האם להניח לילד להתפתח ולגלות בעצמו את העולם, או לא לבזבז זמן יקר ולפנות לטיפול? האם אנחנו חרדים כי אנחנו הורים לא מנוסים, או בגלל שפע המידע שאופף אותנו, או שיש כאן בעיה?

מאמר זה מונה מגוון רחב של סימני אזהרה ונורות אדומות שיש לתת עליהם את הדעת. אני רוצה לציין כי לא כל חריגה מהנורמה היא מדאיגה. אנחנו המבוגרים מוצפים במידע זמין מדי, רחב מדי, שעלול לצייר תמונה של התפתחות "נורמלית" מדויקת, הכוללת סדר התפתחות וגילאים מדויקים ומחמירים מדי. סמכו על עצמכם, ההורים הם המאבחנים הטובים ביותר. השתמשו באינפורמציה שכתובה במאמר זה כעזר, לא כתנ"ך.

בשנה הראשונה לחיים, התינוק מתפתח בשלושה מישורים עיקריים: תנועה, משחק ותקשורת. שלושת התחומים האלה שזורים זה בזה, כך שאין תנועה ללא כוונה, ואין משחק ללא תנועה. לדוגמה, ילד המושיט יד בעמידת שש, עושה זאת עם כוונה ברורה – לצאת לזחילה, לשחק ביד הפנויה או לנופף לשלום, ובאותו זמן הוא מחזק את שרירי הבטן ומשפר את שווי המשקל בעמידה זו.

דוגמה נוספת: ילד היושב מול קופסה עם קוביות בתוכה, זקוק ליציבות בישיבה וכח מספק בשרירי הגו, על מנת להעביר את הקוביות מיד ליד, לנוע בישיבה ולצאת מהישיבה כדי לחפש קוביה שהתגלגלה מחוץ להישג ידו.

בשנה הראשונה, ההתפתחות המוטורית היא קריטית על מנת להשיג ניידות, חקירה ומשחק. ילד בעל קושי תנועתי מפסיד הזדמנויות פז רבות, ולעיתים יורגש גם איחור בתחומי ההתפתחות האחרים, שנובע מהאיחור התנועתי

אינטגרציה בין חושית – אייל מנגן בפסנתר

אינטראקציה בין חושית: אייל מנגן בפסנתר. דרושה לו יציבות גו, על מנת לשמור על מנח ישיבה ולהשתמש בידיו. מכיון שהוא מנופף בידיו ומכה על הפסנתר בעוצמה, דרושה עבודה אינטנסיבית של השרירים המייצבים את הגו ושל השרירים המניעים את הידיים.

יש כאן אינפורמציה תחושתית שמגיעה מהמגע של הקלידים, מהברכיים של האם עליה יושב, וכמובן מהצלילים שהפסנתר מפיק ומהקולות שמשמיע אייל. קיימת תקשורת רבה בין אייל ואמו ברגע המשחק הזה, ודיאלוג בין קול ופסנתר

השילוב בין מוטוריקה – תחושה – תקשורת מאפשר לאייל לחקור את הנגינה ולהפיק הנאה מרובה מהרגע.

• חשוב להקפיד על מעקב סדיר בטיפת חלב. אחיות טיפת חלב מבצעות בדיקות סינון וידעו להצביע על בעיה במקרים רבים.
• להסתכל ימינה ושמאלה על הילדים של החברים, ילדים מהגן באותו גיל – האם הם נראים דומים? האם מתקשרים, משחקים ומתנועעים באותה רמה? נכון, לכל ילד הייחודיות שלו, אך בשנה הראשונה יש קוים כלליים להתפתחות, ואם יש שוני גדול בין הילד לחבריו, זה עשוי להצביע על בעיה.
• טבלאות התפתחות ברשת: יש טבלאות רבות, זמינות ושונות זו מזו. אני ממליצה להיעזר בהן תוך הפעלת שיקול דעת, ולא להעמיד את הילד למבחן מול כל פרט בטבלה.

בקווים כלליים ביותר, ניתן להיעזר בטבלה הזו:

• הרמת ראש – עד גיל 3 חודשים להרמת ראש יציבה (ראש יציב ועיניים מסתכלות לפנים)
• היפוך – 5-6 חודשים היפוך לכל הכוונים
• זחילה – 10 חודשים
• התיישבות (הכוונה להתיישבות עצמאית, לא הושבה) – עד גיל 9-10 חודשים
• העמדות (עצמאית בתמיכת רהיט, הילד מושך עצמו בעזרת הידיים או דוחף עם הרגליים) – עד 11-12 חודשים
• הליכה ללא תמיכה – עד שנה וחצי.

עם זאת שהטווחים רחבים, ילד שמאחר בכמה קריטריונים – מומלץ שיעבור אבחון מוטורי אצל פיזיותרפיסט/ית התפתחות/ית ולא להמתין ולראות מתי יתחיל ללכת.

בשנה הראשונה, כל ההתפתחות המוטורית אמורה להיות סימטרית. הנעת הגפיים בצורה סימטרית, ביצוע כל אבן דרך לשני הצדדים (התיישבות, הושטת יד, העמדות על ברך וכו'). קיימת אסימטריה תקינה, שהיא התחלה של העדפת צד, והיא תתבטא בכך שילד משתמש ביד אחת יותר מבשניה כאשר יושב מול שולחן או מגש בתנוחה סימטרית. ניתן להבחין בכך בזמן האכילה כאשר הילד נוגע באוכל ומאכיל את עצמו. אך גם ילד שכבר מדגים התחלה של העדפת צד שכזאת, אמור לשחק עם שתי ידיו רוב הזמן, להביט לשני הצדדים בקלות, וגופו צריך להיראות סימטרי.

חוסר סימטריה בין הצדדים עלול להצביע על בעיה בשרירי הצוואר, חולשה שרירית או בעיה מורכבת יותר.

• הסתכלו על התינוק: האם הוא נראה סימטרי? החיוך, המבט, הגולגולת, תנוחת הגוף?
• האם התינוק מעדיף להסתכל על צד אחד, או להתעלם מצד אחד?
• האם הילד מעדיף לשחק עם יד מסויימת יותר מהיד השניה?
• האם הילד מתאמץ להגיע עם היד הנוחה לו, ויטרח לשם כך למרות שהיה יכול להגיע בקלות יותר עם היד השניה?
• בתינוק מעל גיל 3 חודשים – האם מסוגל לשמור מבט למרכז (לדוגמה אל ההורה שמולו) או מעדיף להביט הצידה? האם מטה את ראשו לצד מסוים על מנת למקד מבט למרכז?
• בתינוק מעל גיל 4-5 חודשים – האם מצליח להעביר חפץ מיד ליד, להכניס לפה עם כל אחת מהידיים, לעקוב אחר חפץ ב180 מעלות מצד לצד?

בתמונה זו נראה אייל, שנולד עם טורטיקוליס (חוסר סימטריה בשרירי הצוואר), מטה את ראשו שמאלה על מנת למקד את המבט למרכז. הסיבה לבעיה במקרה זה היא קיצור של שריר בצוואר מצד ימין.

בדקו בתמונות של התינוק – האם תמיד מפנה את הראש לאותו כוון?

חולשת שרירים מונעת מן הילד לנוע, להעביר משקל מצד לצד בגוף ולהתקדם לעבר ניידות במרחב והתרחקות מהקרקע. לא לכל הילדים אותה כמות של כח בשרירים, קיים טווח תקין ורחב.

היפוטוניה, שמשמעותה היא טונוס נמוך, היא מונח מבלבל. טונוס הוא מושג המתייחס למתח הבסיסי של השריר, במצב מנוחה ובפעילויות שונות. קשה למדוד אותו, וניתן לאבחן אותו באמצעות בדיקה ידנית של פיזיותרפיסט/ית מיומנ/ת.

טונוס נמוך כשלעצמו הוא לא בעיה, אלא אם הוא נמוך באופן קיצוני או מלווה בחולשת שרירים. במקרים רבים הצימוד של היפוטוניה וחולשת שרירים יראה יחד, ויתן תמונה של ילד סטטי, שמעדיף להישאר במקומו ולשחק "במה שיש" במקום להתאמץ ולהשיג מטרה שנמצאת מחוץ להישג ידו. לעיתים הם יראו עייפים, מריירים יותר מילדים אחרים וישחקו עם פה פתוח רוב הזמן.

כיצד נאתר חולשת שרירים והיפוטוניה לא תקינה?

• האם הילד נהנה להתאמץ? או שמעדיף לנוח, לשחק במה שקרוב, להימצא במצב פאסיבי?
• האם הוא תואם את בני גילו? כאמור, בשנה הראשונה רוב הילדים משיגים את אבני הדרך המוטוריות בגילאים דומים, עם הבדלים קלים בגיל ובסגנון.
• מעקב סדיר בטיפת חלב
• קיימת בדיקה שמאתרת חולשת שרירים בגיל צעיר (3 חודשים ומעלה). בבדיקה אוחזים בתינוק בידיו כאשר שוכב על הגב ובאיטיות "מושיבים" אותו. ניתן לבצע את הבדיקה באופן עצמאי או לבקש מאחות טיפת חלב או מרופא/ת הילדים לבצע.

במצב תקין אצל תינוק בן 3 חודשים ומעלה, הראש יהיה יציב על הכתפיים ולא ימשך אחרי הגוף. חשוב לי לציין – הבדיקה אינה תרגיל! היא לא מועילה מבחינה התפתחותית אלא רק מאבחנת קושי, והיא רק בדיקת עזר. ישנם ילדים תקינים לחלוטין שהבדיקה אצלם אינה תקינה.

בתמונה זו, איתי נהנה ממנח "אוירון", כיון שהוא מסוגל להתמודד עם כח הכובד ולשאת את משקל גופו במנח המאתגר, והוא מניף את ידיו בהנאה ומחזיק את ראשו יציב בהמשך לגוף. הוצאת לשון זו היא תקינה ונובעת מההנאה (ומעט ממאמץ)

קשיי ויסות חושי, תינוק שקט מדי או תינוק רגזן

לכולנו מצבי רוח שונים, מצבי עוררות ושקט, ולכל אחד מאיתנו הטמפרמנט (מזג) הייחודי שלו. גם אצל תינוקות קיים טמפרמנט בסיסי, מתינוקות שלוים מאוד עד תינוקות שמתרגשים בקלות מכל גירוי.

כאשר תינוק באופן קבוע מגיב באופן נרעש מדי או שלו מדי לגירויים, הדבר עלול להפריע להתפתחותו ולסקרנות הטבעית שבו, ועלול להצביע על בעיה רחבה יותר כגון בעיה תקשורתית.

התינוק הרגיש מדי, בדרך כלל יגיב בבכי להרבה מצבים, יתקשה להסתגל, יתקשה להירגע. לעיתים זה בגלל עודף רגישות תחושתית, שגורמת לכך שהתינוק נמצא במצב תמידי של גריית יתר, ומפרש את הגירויים  ה"רגילים" כמוגזמים. מגע יתפרש ככאב, חיבוק כלחיצה, המולה כרעש מכאיב באוזניים. עבור התינוק הזה הצורך לחקור הוא מופחת, כיון שהוא עמוס במידע תחושתי כל הזמן. שימו לב שגם תינוק חולה יתנהג כך, וגם תינוק שסובל מכאב. כאבים הנובעים ממערכת העיכול כגון ריפלוקס (צריבה באזור הושט) וקוליק (גזים) הם נפוצים בגיל הצעיר ואינם קשורים לבעיה התפתחותית

מאידך התינוק השלו מדי, יכול להיות שחווה את העולם בעוצמה נמוכה מדי. הוא לא מבחין במגוון של גירויים מסביבו, ולכן לא מגורה מספיק לתנועה ומשחק.

בתקופת חיינו הנוכחית, לתחושתי האישית התינוקות חווים גירויים רבים מדי. כל טלפון משמיע מנגינה, הרבה צעצועים מציגים מגוון של קולות, אורות, צבעים ומרקמים רבים מדי.

הורים רבים מבלים זמן מועט מדי עם ילדיהם, ובזמן המועט הם מנסים "להכניס כמה שיותר", ומעמיסים על הילד בבת אחת תקשורת, מוסיקה, אוכל, חברה והמולה. בדקו את עצמכם, האם ילדכם זקוק לכל הגירויים שמוצגים בפניו? האם הוא נהנה מהם ומפיק תועלת?

כיצד נאתר קשיי ויסות חושי?

• האם התינוק בוכה מכל גירוי? האם הוא לא בוכה כאשר הייתם מצפים שיבכה?
• האם התינוק מגיב לגירויים? קריאה בשמו, צעצוע, רעש או מנגינה. איך הוא מגיב? האם מתעניין? נרתע?
• האם התינוק נראה מוצף, משועמם, רווי?
• האם התינוק יוזם?
• האם הוא נראה כאילו חושש מהתנועה, מפחד לזוז, בוכה מכל תנועה מיותרת?

להתפתחות התקינה יש וריאציות רבות. אבל בגדול, כל הילדים מתפתחים באופן דומה בשנה הראשונה, ומצופים להגיע להישגים דומים. כאשר יש קושי, לעיתים נראה חריגה מהנורמה באופן ברור, או אוסף של סימנים לא ספציפיים שקשה להורה להסביר במילים.

אני מאמינה שכאשר ההורה מרגיש תחושה ברורה ש"משהו לא בסדר", הוא בדרך כלל מזהה משהו נכון. ההורים, הצוות המטפל והמשפחה הקרובה הם המאבחנים הטובים ביותר עבור הילד כיון שהם מכירים אותו הכי טוב, מבלים בחברתו שעות רבות ויכולים להצביע על מצוקה או קושי התפתחותי באופן המדויק ביותר.

גם אם אתם מרגישים ש"אין סיבה לדאוג" אך מודאגים בכל זאת – אבחון מקצועי יכול להשקיט את הדאגה ולאפשר לכם ההורים ליהנות מהתפתחותו של ילדכם.

מפגש אחד עם פיזיותרפיס/טית התפתחותי/ת יאפשר לכם לקבל אישוש לדאגתכם או להסיר את הספק מליבכם, ולקבל כלים לעידוד התפתחות טובה.

ככל שההתערבות היא מוקדמת יותר וממוקדת יותר, כך אנחנו מעצימים את יכולותיו של הילד, עוזרים לו לסגור פערים, ומודאים שהוא מקבל את נקודת הפתיחה הטובה ביותר לחייו. לעיתים ההתערבות המוקדמת גם תקצר את משך ההתערבות ותאפשר שיתוף פעולה טוב יותר מצד התינוק.