קריטריוני האבחנה על פי ה(DSM-5  (2013, כוללים כמה שינויים מהותיים בהגדרה של הלקות על הרצף האוטיסטי. השינויים הבולטים הם:

1. איחוד כל חמש הלקויות תחת שם כללי אחד ASD)) Autistic Spectrum Disorder
2. הגדרת הלקות על פי שני תחומים בלבד (Dyad) ולא שלושה תחומים כמו בעבר (Tryad). שני התחומים הם: 1)לקות בתקשורת חברתית ובאינטראקציה הדדית ו2)דפוסי התנהגות מוגבלים וחזרתיים, פעילויות ותחומי עניין מצומצמים (RRBI). הורד ממשולש הלקויות הקודקוד שהתייחס ללקויות בתחום תקשורת ושפה.
3. נבנה סולם של 3 דרגות חומרה אשר נקבעות על פי מידת הצורך בתמיכה לשם תפקוד והסתגלות. החל מצורך הכרחי בתמיכה בכל תפקודי החיים (3) ועד לצורך במצבים ובהקשרים מסוימים בלבד (1).
4. השמטה של התייחסות מפורשת להעדר משחק דמיוני כחלק מהתנאים המגדירים לקבלת האבחנה.
5. שיוך המאפיין של דיבור חזרתי וסטראוטיפי- שינון וציטוט ללא הבנה, כמו גם עיסוק מילולי אובססיבי על תחום עניין מצומצם לקטגוריה של דפוסי התנהגות מוגבלים וחזרתיים.
6. צירוף המשתנה של רגישות יתר והעדר רגישות חושית לקטגוריה של דפוסי התנהגות מוגבלים וחזרתיים.
7. התייחסות לתפקוד האינטלקטואלי כסעיף נלווה לאבחנה.
8. התייחסות לקיום לקות בשפה ולרמת השפה בשימוש (פרגמטיקה) כסעיף נלווה לאבחנה.

על מנת לקבל אבחנה צריכים להתקיים שלושה תנאים נוספים:
1) הסימנים חייבים להיות קיימים מוקדם בילדות (לא תמיד כולם יהיו גלויים מיד באבחנה וכן לעיתים חלקם יטושטשו במהלך החיים בזכות למידה והתערבות טיפולית לאורך החיים).
2) כל הסימנים יחד גורמים ללקות קלינית מובהקת בתחום החברתי, הלימודי, התעסוקתי, והתפקודי של הנבדק.
3) ההפרעה החברתית אינה מוסברת על ידי לקות אינטלקטואלית או איחור התפתחותי גלובלי. כלומר,הקשיים החברתיים חמורים יותר מהצפוי על פי הרמה ההתפתחותית הכללית של הנבדק.

מחקרי השוואה רבים, בחנו את הרגישות והייחודיות (Sensitivity and Specificity) של הקוד החדש, את ה"צדק" בהשמטת האבחנה שהתקיימה בעבר בין סינדרום אספרגר לבין אוטיזם בתפקוד גבוה, ואת התקפות הפנימית של הכלי. ממחקרים אלו עולה כי תקפות הקוד גבוהה ומאפשרת רמת רגישות גבוהה יותר וייחודיות נמוכה במקצת מהקוד הקודם. הטענה היום היא שהדיוק במתן אבחנות עלה.
מרבית החוקרים מציינים את הצורך בבחינת הקוד על מדגמים חדשים שנבדקו עם כלי אבחון מתוקננים. כמו כן עולה במחקר הדרישה לא להסתפק בהגדרת הלקות ובמתן האבחנה אלא לבצע במקביל הערכות קליניות מפורטות לגבי כל תחום ובעיקר תחום התקשורת והשפה על מנת לתכנן עבור כל נבדק תכנית התערבות מותאמת לפרופיל התפקודי שלו בכל שלב בהתפתחות. הדיון נסוב על ילדים שמציגים לקות באחד משני התחומים ולא בשניהם ואשר במצב החדש יקבלו אבחנה של Social (Pragmatic) Communicative Disorder או של לקות חושית. כמו כן נדרש מחקר על הבדלים בין בנים לבנות.