הפרעת קשב – השלכות במעגל החיים
הפרעת קשב – השלכות במעגל החיים
הפרעת קשב וריכוז היא הפרעה מולדת המושפעת מגורמים גנטיים וסביבתיים. טיפולים בסטימולנטים ובדיקות הדמיה מראים שהסיבה להפרעה היא אי תקינות בשחרור וקליטה של נוירוטרנסמיטרים (דופמין ונוראדרנלין). מחקרים נוירו ביולוגיים, בדיקות הדמיה ובדיקות נוירופסיכולוגיות מראות חסרים בתפקוד ובתקשורת בין האונות הקדמיות (פרונטליות) לאזורים התת קורטיקליים.
המרכיב התורשתי בהפרעות קשב וריכוז הוא די ברור והקשר ניכר יותר בין אבות לבנים. גורמים סביבתיים יכולים לתרום להתפתחות ההפרעה, כגון עישון בזמן היריון, תינוק שנולד במשקל נמוך, וחיכוכים בתוך המשפחה. לעתים כבר במהלך ההיריון האם יכולה להרגיש בתנועות עובר מוגברות בהשוואה להריונות אחרים, שיכול לרמז על היפראקטיביות.
תחלואה נלווית נצפית מעט יותר בהפרעת קשב משולבת (היפראקטיביות + קשב). חרדת נטישה באה לידי ביטוי בתדירות גבוהה יותר בבנות עם הפרעת קשב ללא היפראקטיביות, לעומת בנים עם הפרעת קשב משולבת. לעומת זאת ניכרות רמות גבוהות יותר של חרדה כללית בבנות עם הפרעת קשב משולבת.
האבחון בגיל ההתבגרות הוא לעתים קשה יותר, כיון שהסימפטומים של היפראקטיביות ואימפולסיביות פוחתים, ויחד עם זאת ההורים חשופים פחות להתנהגות היום יומית של ילדיהם בשל העובדה שלמתבגרים יש יותר זמן פרטי ללא נוכחות ההורים. במקביל בחטיבה ובתיכון יש מספר מורים רב ולעיתים קשה יותר לקבל הערכה מקיפה על תפקודו של הנער/ה.
הקושי בתפקוד אצל מתבגרים מתבטא בהשגים אקדמיים נמוכים, בדימוי עצמי נמוך,קושי בתפקוד במסגרת המשפחה ועם חברים, והסתכנות לא מבוקרת בנהיגה. אחד המיתוסים הנפוצים הוא שהפרעת קשב חולפת, אבל למעשה 40%-80%ממשיכים לסבול מהפרעה זו בהגיעם לבגרות.
הפרעת קשב יכולה להיות מלווה בהיפראקטיביות ואימפולסיביות בכ-60 עד 70% מהמקרים, ובכ-25% מהמקרים הפרעת הקשב אינה מלווה בהיפראקטיביות ואימפולסיביות. הפרעת קשב ללא היפראקטיביות שכיחה יותר אצל בנות, ולכן ניתן בקלות להחמיץ את האבחנה. בהפרעת קשב ללא היפראקטיביות ואימפולסיביות יש בדרך כלל פחות לקויות למידה, פחות הפרעות בכיתה, וסיכוי נמוך יותר לדיכאון או להתנהגות מתריסה.
לא נמצאו הבדלים בתפקוד סוציאלי בין בנים לבנות עם הפרעת קשב. התחומים שנבדקו הם התנהגות בבית הספר, ניצול זמן חופשי לפעילויות שונות, יכולת פתרון בעיות עם חברים,אחים או אחיות והורים. למרות שמדובר באותה הפרעת קשב, הפרעת קשב מדווחת פחות אצל בנות מאשר אצל בנים. יש נטיית יתר להפנות בנים עקב תחלואה נלווית. אך התגובה לטיפול בסטימולנטים זהה אצל בנים ובנות בכל גיל (ילדות והתבגרות).
הפרעת קשב עלולה לגרום לתיוג שלילי של הילד בחברה בשל התנהגות בעייתית שעלולה לבוא לידי ביטוי בשטף דיבור לא מבוקר, קושי במיקוד, ובהעדר היענות לקודי התנהגות מקובלים. ילד הסובל מהפרעת קשב עלול להתקשות בשתוף פעולה עם ילדים אחרים בקבוצת ספורט (לדוגמא לא ימסור את הכדור) וכתוצאה מכך ילדים עלולים להמנע מלצרף אותו לקבוצה שלהם. ילד הסובל מהפרעת קשב נוטה להגיב באימפולסיביות או באגרסיביות לדברי אחרים, לעיתים מתעלם מחוקי משחק או שיחה וכתוצאה מכך נדחה בפועל על ידי חבריו, ולאורך זמן מתחיל להרגיש דחוי ומבודד. למתבגרים בעלי הפרעת קשב יש פחות חברים והם עלולים להיחשף ולהצטרף לחבורות עם התנהגות אנטיסוציאלית. הם נוטים לשימוש יתר בסמים ובאלכוהול, אשר עלולים להערים קשיים אקדמיים וחברתיים נוספים.
במשפחות בהם יש ילדים עם הפרעת קשב לא מטופלת יש עלייה ניכרת ברמת הדחק הפוגעת באיזון המשפחתי. עבודות מראות שאימהות לילדים עם הפרעות קשב, סובלות מדימוי עצמי נמוך, דיכאון, האשמה עצמית, ובדידות חברתית, בהשוואה לאימהות לילדים ללא בעיות קשב. עבודות שונות מראות שככל שהפרעת הקשב קשה יותר כך תחושת התסכול אצל ההורים גדולה יותר. במקרים בהם הילדים לא מטופלים, קיימות היעדרויות רבות מהעבודה עקב הצורך לטפל בילד (הרחקה מביה"ס) וכמו כן, יש עלייה בצריכת אלכוהול וסמים אצל ההורים.
אחוז המעשנים בקרב ילדים הסובלים מהפרעת קשב גבוה יותר, הגיל בו מתחילים לעשן צעיר יותר והיכולת להפסיק לעשן נמוכה יותר בהשוואה לאלה שאינם סובלים מהפרעת קשב. השימוש בסמים גבוה יותר באופן משמעותי אצל הסובלים מהפרעת קשב. העלייה בשימוש בסמים מתרחשת בדרך כלל לקראת גיל 18 כאשר יכולת ההורים לעקוב אחר הילדים פוחתת. טיפול בסטימולנטים מפחית בצורה משמעותית את הנטייה והצורך להשתמש בסמים. עבודות מראות שככל שהאבחנה והטיפול נעשים מוקדם יותר כך הסיכוי למנוע שימוש בסמים גדול יותר. המיתוס הנפוץ ששימוש בסטימולנטים (ריטלין) מגביר את השימוש בסמים מאוחר יותר, אינו נכון. העובדות מצביעות ששימוש בסטימולנטים מפחית את השימוש בסמים.
ילדים הסובלים מהפרעת קשב מגיעים בתדירות גבוהה יותר לחדרי המיון עקב חבלות שונות. ההוצאות הרפואיות גבוהות יותר אצל מבוגרים עם הפרעת קשב לא מטופלת, תדירות הביקורים אצל רופא המשפחה, פסיכיאטר, או פסיכולוג גבוהה יותר וזאת עקב קשיים בחיי היום יום ולאו דווקא מסיבות אורגניות ראשוניות. אחוז התלונות הפסיכוסומטיות וכאבי הראש גבוה יותר, והתגובות לטיפולים נוגדי חרדה או דיכאון נמוך. רק כאשר נעשית אבחנה נכונה שמדובר בהפרעת קשב וטיפול מתאים נרשם רק אז חל שיפור בתפקוד היום יומי
למבוגרים עם הפרעת קשב לא מטופלת יש יותר בעיות בנהיגה, הם מבצעים יותר עברות תנועה, נוהגים הרבה מעל המהירות המותרת, לא מצייתים לתמרורים, ומעורבים יותר בתאונות דרכים. בעבודות נהיגה בסימולטור נמצא כי נהגים הסובלים מהפרעת קשב, נוהגים בצורה אחראית הרבה יותר כאשר הם מטופלים בסטימולנטים. למבוגרים עם הפרעת קשב לא מטופלת יש סיכוי גדול יותר להסתבך עם החוק. הם עלולים לרשום המחאות ללא כיסוי, לנהוג כאשר רישיונם נשלל, לא לשלם חשבונות חשמל או טלפון ולהגיע לכדי ניתוק.
מבוגרים עם הפרעת קשב מתקשים לשמור על מקום עבודתם, נוטים להסתכסך עם הממונה עליהם או עם עובדים אחרים, ונוטים להאשים אחרים בטעויות שלהם. בעבודות מחקר נמצא שבהשוואה בין מבוגרים הסובלים מהפרעת קשב לא מטופלת, ובין כלל האוכלוסיה, בעלי רמת משכל זהה, נמצא שהראשונים מסתפקים בעבודות שאינן מיצגות את יכולתם. לאחרונה פורסמה עבודה בארה"ב, שמראה שהפרעת קשב בילדות, הינה בעיה כרונית עם סיכון גבוה יותר לתחלואה ארוכת טווח, סיכויים גבוהים יותר להגיע לכלא, אחוזי תמותה גבוהים יותר, ושיעור התאבדות גבוה יותר.
הפרעת קשב הינה הפרעה נפוצה למדי (כשבעה עד עשרה אחוז מהאוכלוסיה) .אין כל סיבה לחשוש מטיפול תרופתי מתאים. ללא טיפול הולם הפרעה זו עלולה לשבש את מהלך החיים בכל גיל. ככל שהאבחנה והטיפול נעשים מוקדם יותר כך גדלים הסיכויים לתפקוד יצרני ופורה בחיים הבוגרים.
הצטרפו לניוזלטר שלנו והיו ראשונים לקבל
תכנים חדשים מהאתר ישירות למייל שלכם