"הפרעות קשב וריכוז" מהוות התנהגויות די שכיכות בגיל הרך, כאשר ה"שלישייה" הקלאסית של חוסר קשב, אימפולסיביות והיפראקטיביות מופיעה אצל כ40% מקרב ילדים עד גיל 4, שם מדווח על "בעיה" להורים ו/או לגננת, וזאת לפי מחקרים שונים. אולם, הרוב המוחלט של בעיות אלו חולף תוך 3-6 חדשים. אפילו אצל הילדים שבהם התופעה מספיק "קשה" כדי להיות מאובחנת כ"ADHD" – רק אצל 48% הבעיה נשארת בגילאי בית ספר או התבגרות. (Connor, 2002, Barkley 1998, 2000 ).
ברור שהבנת ADHD כשילוב בין גורמים שונים, דהיינו גנטיים, נוירוביולוגיים וסביבתיים- מביאה אותנו להבנה טובה יותר של התופעה וכיצד לטפל בה. ניתן לראות את תקופת גיל הרך כתקופת 'מעבר' שבה השפעות אלו נכנסות לתבניות ומסלולים במוח, וכיון שבשנים אילו מתרחשים שינויים והתפתחויות קריטיים במוח, קיימת השפעה של גורמים שונים- התפתחותיים, גנטיים וסביבתיים- על התפתחות המוח לטווח הארוך.
