גישה רב תחומית שגובשה ומתגבשת מתוך ניסיון קליני בן עשרות שנים. מושתתת על גישות מוכרות , ועל מחקרים  שפורסמו בכתבי עת בתחומים שונים ( PT, OT, Vision).

הדגש בגישה זו הוא על חשיבה קלינית , היוצאת מנקודת הנחה כי פלסטיות המוח מתבטאת ביצירת מסלולים נוירולוגיים אפרנטיים (עולים), העוקפים מסלולים , מרכזים מוחיים או הולכה נוירולוגית לקויים.

מתבססת על העובדה כי הבשלה נוירולוגית ( פיתוח סינפסות, דנדריטים ומיאליניזציה) מעוגנים בתגובה לגרייה חיצונית.

התערבות בגישת SPA, מתמקדת ב: איתור שורש הלקות של כשלון ביצוע תפקודי , הפעלת טכניקות מתקנות, כהכנה לתרגול ביצוע תפקודי יעיל יותר. גישה זו משתלבת בגישות טיפוליות קיימות. ההתערבות מכוונת בכל רגע נתון לתיקון וארגון הויסות החושי, העלאה או הנמכה של סף הגירוי במערכות הווסטיבולרית, חזותית וסומטוסנסורית, המעכבים למידה ושליטה מוטורית .

דוגמאות :

* כאשר המטפל מזהה כי קבוצת שרירים "מוזנחת" בשל קושי  סומטוסנסורי, אשר בא לידי ביטוי בחוסר יכולת לבצע התאמה לחזרה לבסיס התמיכה ( ע"פ עקרונות הDirection specific adjustment – DSA ), הוא מבצע טכניקות של גריה סומטוסנסורית, "המלמדים" את קבוצת השרירים לבצע את תפקידה בכוון עצמה ותזמון נכונים.

* זיהוי היפרטוניה שהיא תוצאה של רגישות  וסטיבולרית, המלווה בחרדה  מיציאה מבסיס התמיכה על מנת לבצע הושטה (reaching), מנחה את המטפל לבצע טכניקות  של גריה וסטיבולרית בשילוב גריה סומטונסורית, אשר מובילה לירידה בהיפרטוניה.

* זיהוי תפקוד עיני לקוי על רקע חוסר יציבות בסיגמנט הצוואר ינחה את המטפל  להתערב בטכניקות מתאימות להשגת יציבות וחיזוק שרירי הצוואר וחגורת הכתפיים.

הטיפול הינו דינמי וכרוך באבחון מתמשך במהלך כל מפגש , כאשר בתחילת כל טיפול מוצבת מטרה תפקודית, המתאימה לפעילות החופשית שנצפתה בדקות הראשונות של המפגש , או לאור בקשת ה caregiver  או הילד עצמו.