מאוד מכאיב לשמוע את ילדך חוזר מהגן או מבית הספר ומתלונן: "אף אחד לא רוצה לשחק איתי!" , "לא בא לי יותר ללכת לבית ספר כל הזמן מרביצים לי!".

גם טלפון מהגננת, המורה או הורה אחר: " שוב איתי הרביץ היום בגן, אני מבקשת שתדברו איתו…" או שוב הוא היה לבד בחצר, גורם לאי- נוחות בושה ומבוכה.

מאמר זה מסביר מהן מיומנויות חברתיות, איך הן מתפתחות, מה עשוי לגרום לקושי בפיתוח של כישורים חברתיים ואיך קבוצה טיפולית יכולה לעזור. 

כישורים חברתיים הם היכולת לזהות את הרגשות שלי, לזהות את רגשות האחר, ליזום אינטראקציה ולהענות לה באופן יעיל, להבין מסרים מילוליים ובלתי מילוליים ולהיות מסוגל להשתלב במערכות חברתיות בעלות חוקים וכללים.

החלק החברתי עבור ילדים מהווה גורם חשוב מאד בהתפתחות שלהם. הדימוי העצמי נבנה ונשען על מה שהילד קולט מסביבתו: מהמשפחה ומחבריו, קבוצת השווים שלו. ילד שמרגיש דחוי, לא רצוי או לא מסוגל להשתלב חברתית יסבול ככל הנראה מהערכה עצמית נמוכה. ילד זה יכול לסבול מבדידות חברתית, ממצוקה רגשית, שתקשה עליו לעתים, להתפנות להשגת משימות התפתחותיות נוספות כמו החלק הלימודי.

תחושת הכישלון או הקושי החברתי ילוו את הילד גם לבגרות: היכולת להסתגל למסגרות שונות כמו מקומות עבודה חדשים , היכולת לפתח קשרים בינאישיים, מושתתים על חוויות הילדות שלנו, על התהליך של פיתוח הכישורים החברתיים. קשיים חברתיים ילוו אותנו לחיים הבוגרים וישפיעו על יכולות אילו

חרדת זרים אצל תינוקות, המתחילים לפתח קשר מובחן אל הוריהם, הינה התחלה של הבנה חברתית.

ילד בן שנה – משחק במשחקי "קוקו, "תן וקח", והבאת דברים – זוהי התנהגות חברתית;

בגיל שנה וחודשיים לערך, מתחיל הילד לשחק במשחקי "כאילו, מעמיד פנים, מחקה סיטואציות חברתיות, כועס כשנלקח ממנו צעצוע.

מגיל שנתיים –  המשחק יהפוך סימבולי יותר, יהיה שימוש בתחליפי אובייקטים. לדוגמא: השולחן יהפוך לבית, תהיה פניה למבוגר ורצון לשחק איתו.

בסביבות גיל שלוש –  מתחילה ההדדיות, הילדים מחקים אחד את השני, יש העדפה עם מי לשחק. מתחילים מאבקי כח ושליטה.

בגילאיי ארבע – חמש – מתפתחים משחקי תפקידים, הילדים בונים סיטואציות חברתיות שלמות דרך משחק דמיון. מתפתח גם המושג של חבר וניכרת העדפה ברורה של ילדים עם מי הם רוצים לשחק.

בגילאיי 6-7 – החלק החברתי נהיה משמעותי. הילד בוחן את מקומו בקבוצה, מול האחרים. יש קשר מובחן עם חבר קרוב. ויש עיסוק במשחקים קבוצתיים המאופיינים בחוקים ברורים ותחרות.

קיימים שני סוגים עיקריים של קשיים חברתיים:

קושי ליצור קשר עם קבוצת השווים: הקושי יכול לבוא לידי ביטוי ברצף שבין הימנעות לתוקפנות.

קושי בהבנה של הסיטואציה החברתית.

קשיים של הילד:

ישנם ילדים החסרים מיומנויות חברתיות בסיסיות. לעיתים הם ייגשו לילדים באופן לא יעיל או שהיוזמה תהיה מועטה מאד. הקשיים הללו יכולים לנבוע ממספר סיבות:

ילדים בעלי קושי לקרוא את המסרים והסיטואציה החברתית: ילדים אילו יתחצפו למבוגרים מבלי להבין כי הדבר מסב להם נזק, הם יגרמו לעצמם ולסביבה להיות במצבים מביכים.

ילדים הסובלים מקשיים שפתיים: לעיתים ילדים אילו יתקשו להביע את תחושותיהם ורצונם, יתקשו לזכור ארועים או שמות של חברים. יתקשו בהבנה של הוראות בסיטואציה של משחק מובנה ולעתים יעדיפו להימנע מדיבור ויחוו על ידי הסביבה כילדים מופנמים וביישנים.

קשיים מוטוריים: ילדים אילו מתקשים להתמודד עם משחקי-ילדים, בהם נדרשת התארגנות מהירה ויעילה, כמו במשחקי ספורט. הדבר משפיע על חוויית ההצלחה והכישלון.

קושי בהתמצאות במרחב: ילדים אילו עלולים לחוש חרדה במקומות שאינם מוכרים להם ועל כן יימנעו ללכת למקומות חדשים וישמרו על קרבה לבית או להוריהם.

קשיי קשב וריכוז: ילדים אילו לעתים מאופיינים בהתנהגות אימפולסיבית המעוררת רגשות שליליים וכעס מהסביבה. יש להם קושי לווסת את התנועתיות שלהם והם לעתים קרובות מתישים את סביבתם. לעומתם, ילדים עם "תת פעילות" הילדים ה"חולמים" יכולים למצוא את עצמם בשולי החברה משום שאינם יוזמים קשר ומתנתקים לעתים מהסיטואציה החברתית.

ילדים הסובלים מחוסר בוויסות חושי: ילד בעל רגישות-יתר יכול לפרש מגע של הסביבה כמשהו מאיים וכואב ולהגיב בתוקפנות מחד או להימנע מקירבה מאידך. ילד הסובל מתת-רגישות יכול לגעת באחר באופן מכאיב, לחפש מגע בסיטואציות לא תואמות, לא להיות מודע לסכנות שעלולות להתרחש בעקבות חיפוש מתמיד של גרייה.

קשיים הקשורים לאינטראקציה במשפחה ומחוצה לה:

ההורים מהווים מודל עבור הילדים. הילדים צופים על התנהגות ההורים ולומדים מהם: הם חווים כיצד ההורה שלהם יוצר קשרים, האם יש להורים חברים, או שהמעגל החברתי שלהם מצומצם. האם כשההורים נמצאים בחברה קולם נשמע או שהם נמצאים בצד? מה קורה כשאמא שלי כועסת, נעלבת, האם מגיבה בתוקפנות? נמנעת מלומר את תחושותיה? מה קורה כשעוקפים את אבא בתור? האם הוא יעיר בכעס, באגרסיביות, בנימוס, האם יוותר ולא יאמר כלום?  האם ההורים סובלים מחרדה חברתית ועל כן יהיה להם קושי לשחרר את הילד ולסמוך עליו כי יסתדר בחברה. איזה מסר הם מעבירים לו האם סומכים על כוחותיו או מתערבים ללא הרף בענייניו החברתיים ובכך מעבירים לו מסר לא מילולי כי בלעדיהם לא יוכל להסתדר?

יש חשיבות רבה להתערבות טיפולית בשלב מוקדם, המאפשרת מניעה של הבעיה לאורך זמן. הקניית מיומנויות בגיל שיצירת השינוי קלה יותר, תגביר את הסיכוי לשיפור בתפקוד החברתי של הילדים בשלב מאוחר יותר.

הקבוצה מהווה הדמייה של הסיטואציה החברתית האמיתית, אך בתנאים של "חממה". זהו מקום בטוח, מוגן המכוון לתהליכי שינוי מתוך הכלה ואמפתיה. זהו מקום שבו הילד יכול להתבונן ברגשות שלו, בתחושות של האחר, בהשלכות שיש להתנהגות שלו על עצמו ועל חבריו וכל זאת במקום מוגן ולא מאיים. הקבוצה מאפשרת עבודה על הכאן ועכשיו "בזמן אמת" מול סיטואציות חברתיות פעילות המתרחשות במסגרת המפגשים.

מה הם המרכיבים של תהליך ההתערבות?

1. הגברת המודעות להתנהגויות פרו חברתיות: 

במפגשים מודגשות התנהגויות חברתיות: הילדים מוזמנים לשחק משחקי חברה, לחכות בתור ליצור יחד דברים משותפים, לחוות ולקבל הפסד וניצחון וכד’. המסגרת הקבוצתית מאפשרת להם להתבונן על ההתנהגות החברתית שלהם ולקבל עליה שיקוף באופן שלא מאיים.

2. זיהוי רגשות שלי ושל אחרים בעזרת הדמיות:

הילדים לומדים להציג את רגשותיהם ולבטא אותם. הם לומדים להביע רגשות ולזהות אותם במקום לבטא אותם בהתנהגות לא יעילה.

3. מתן חיזוקים ממוקדים להתנהגויות חברתיות מתאימות: 

במהלך הקבוצה נעשה שימוש בחיזוקים חברתיים מרובים ובמתן תשומת לב מוגברת להתנהגויות חבריות של ילדים בקבוצה, בליווי אמירות המשקפות את ההתנהגות הרצויה.

ילד שאינו מפתח כישורים חברתיים:

– שאינו יוצר קשר, נמנע מאינטראקציה  עם ילדים אחרים, או נמנע מפעילות קבוצתית

– שאינו יודע כיצד לפנות באופן יעיל לחברים, אינו יודע לקיים עמם שיח

– ילד מַכֶּה או ילד שלועגים לו, מתגרים בו ומכים אותו,

– ילד שלוקח תפקיד של מבוגר, לדוגמא מעיר לחבריו ומלשין עליהם לגננת/מורה

– ילד שלא יוצא לשחק בחצר, או לפעילויות במרחב.